הוא עבר את הגשר. מצד אחד ממנו בא היו ספוגים טורפים, צמחים
ש-רצו נתחים מבשרו, חולות צבעוניים טובעניים, והשמש... השמש
הייתה שם כה חמה, כמו אלפי תנורים בוערים שמקיפים אותך, כל
תנור כזה יכול להפוך כל חומר לאבק בשניות. אבל הוא עבר את
הגשר, והגיע לצד השני. הגשר היה ארוך, צר ומתנדנד. כמו גשר
הודי בהרי נפאל. לא היו בו חורים, ולא היו בו קרשים חסרים.
החבלים שהחזיקו אותו היו חזקים ועבים וקשורים היטב. קצת מפחיד
לעבור גשר כזה, אבל בסך הכול זה היה בטוח מאוד, יותר בטוח
מלשוט בסירה או לעוף במטוס קטן. מתחת לגשר זרמו מים, והמים היו
רדודים, אבל שוצפים בשצף קצף. שיני סלעים חדים בצבצו מתוך המים
ועל גדות הנהר. אבל הוא עבר את הגשר, הוא הגיע, והכול בסדר
עכשיו. בצד השני הכול היה דשא. גיאיות דשא והרי דשא ומישורי
דשא, ועצי פרי שהיו טובים למאכל. הוא עצר מצדו השני של הגשר
והסתכל סביבו, אז פתח את תרמילו ושתה מעט מים מנאד מים עשוי
עור. המים היו צוננים וטעימים לפיו וגופו, והוא סגר את הפקק.
עתה יש מחוזות חדשים אותם הוא צריך לחקור.

בין סלעים עגולים בעלי מגע מחוספס הוא ראה עכבישים קטנים פה
ושם, מטיילים בזריזות בין סדקי הסלעים, מופיעים ונעלמים. היו
שלוליות ובריכות בוץ קטנות שאמרו לו שירד כאן גשם לא מזמן,
ושירתן של הציפורים, הקיכלי, הזמיר והעפרוני, אמרו לו
שהציפורים שמחות על הגשם שהיה והלך, והשאיר אחריו הרבה מים.

קטע אחר
"לא אכפת לי אם אתה לא אשם, מישהו אשם, ואני צריך להטיל את
האשמה עליך!" אבל אני לא אשם! אמרתי לו, למה עליי? אתה בעצמך
אמרת שאני לא אשם! "לא אמרתי שאתה לא אשם!" הוא אמר ב-טון של
בן-זונה, "אמרתי רק שלא אכפת לי אם אתה אשם או לא! יש הבדל!"
אבל אני לא אשם! "זה לא משנה! מישהו צריך להיות אשם, ואני בוחר
בך, פיקאצ'ו!" זה לא פייר... מלמלתי. "החיים לא פיירים, ואם זה
לא מוצא חן בעינייך, אתה יכול למצוא עבודה אחרת," אבל אין
עבודה אחרת! "זו לא הבעיה המזוינת שלי! תהיה הומלס אם מתחשק
לך! תהיה זונה! תמכור סמים! לא אכפת לי! אם אתה רוצה להמשיך
בעבודה הזאת, עליך לסובב את העולם על צירו בכיוון ההפוך," אבל
זה בלתי אפשרי! "אין לא יכול, יש לא רוצה! תסובב את העולם על
צירו בכיוון ההפוך, או שאתה מפוטר!" אתה דורש ממני דרישות לא
הגיוניות, "כי אני משוגע!" זו לא בעיה שלי שאתה משוגע! "זו כן
בעיה שלך, כי אני הבוס שלך, ואני משלם את המשכורת שלך, ואם אני
אומר משהו - ככה יהיה, גם אם זה משוגע!"

שתקתי. הסתובבתי, הלכתי. יצאתי מהבניין. הלכתי שתי רחובות,
הגעתי לתא טלפון, נכנסתי בפנים, ואז צרחתי וקיללתי אותו כמו
מטורף. "בן-זונה מאנייק, מי אתה חושב שאתה, חולה מגלומניה חרא!
בעולם עם חוקים אחרים היית תולעת! מזדיין שרמוטה מוצץ
להומואים!" ואז נרגעתי וחזרתי לבניין, שתי רחובות, נכנסתי אליו
למשרד, ואמרתי לו שאני אסובב את העולם על צירו בכיוון ההפוך.