רקום לי רבדים מכמיהות, אעמוד מולך ברגליים רועדות
בעודי יחפה, אצפה בשכבות נפרמות;
אכזבות כשיערות שיבה לשאול צונחות
מעטפת צמר רקומה מחוויות עייפות, חוטיי זיכרונות
ראש עטור בלבן, פטור ממחויבויות, לא הותיר חרטה מעיקה-
ראש מנוסה אינו נשבר ממחשבות על עבר; הוא עבר.
לא אביט שוב לאחור, שכבותיי עייפות ממרדפים
אף כי נפשי מאיימת לצנוח, בין שדות פרחים שגידלת- אלו מוגנים
אפצע עצמי כל הדרך לחופש, כואבת מבעד רוך קוצים
בכל רמ"ח איברים, אחיה את הרגע, בו אשכח מה לשכוח
לא נאחזת בצלקות עבר, לא שומרת בלבי אכזבות
לא אוסיף לקטוף עליי כותרת לספר הזיכרונות
הבטחות רבות, במקור לא נרקמו לחלומות עייפים של אחד
נפרמות אחת, אחת
אני האחת החדלה לרדוף אחריהן, רק אותם; אותך
בלויה, יחפה ומדממת ארדוף אותך-
עד לרגע בו זוג רגליים יבגדו בי, עד לרגע שאפסיק;
אך רק אני
תמיד ארדוף
אותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.