[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיקי אלטמן
/
שלוש מנות

1. מנה ראשונה
מתוך מגרש החנייה החשוך יצאה דמות גוררת בעל חיים. צילה אימצה
את עיניה וניסתה לזהות מה הוא סוחב שם. הדמות נכנסה לעיגול
האור שהפיץ הפנס שבכניסה וצילה חשבה שהנה היא מתעלפת. היה זה
איש בעל זקן עבות לבוש בכתונת פשתן ארוכה והוא עשה דרכו הישר
אליה ואל יאנק בעלה שעמד לצידה כדי לקבל את פני האורחים מן הצד
שלהם. היא דחפה מרפק כואב בצלעותיו של יאנק ורמזה לו לאן
להסתכל. "ביטניק מהבוהמה" היא סיננה בשפתיים קפוצות "מתאים
להורים שלה". את שם הכלה לא היה נאה לה לומר במפורש כי הרי
צילה במקור מוורשה והכלה מבת ים או השד יודע מהיכן.
עכשיו היה האיש ממש קרוב אליהם וניתן היה לזהות גם את הגדי
שהשתרך אחריו. הוא הושיט יד לעבר צילה ואמר בקול מתנגן:"מזל
טוב". אותו רגע הייתה צילה מוכנה לשלם כל הון שבעולם כדי
להימנע מלחיצת היד המתחייבת, אבל בכל זאת, לא נעים, הרי היא אם
החתן. אז היא נענתה ומסרה את ידה לפושטק אגב אמירת "נעים מאוד"
בחיוך מעושה והוסיפה "אני האימא של החתן". עוד בטרם יספיק
האורח ללחוץ גם את ידו של אבי החתן, מיהרה צילה לנבוח על יאנק:
""תלך מהר ותמצא את ההורים של הכלה. לא הגיוני שאני אקבל גם את
האורחים שלהם". היא חייכה בקרירות לאורח ועקבה אחרי יאנק
המתרחק.
יאנק יצא למשימתו כחץ שלוח, שיכור מתחושת החופש שנפל עליו
לפתע. הוא צעד בנועם  אבל אז הדביקה אותו קריאתה הנואשת של
צילה "מהר", והוא החל לרוץ עד שנבלע בהמון החוגג. שם במרחבי
השיש תרו עיניו אחר מי מהורי הכלה, אבל אז ראה את המנות
הראשונות, מאירות לעברו כמו רמזור: כרוב ממולא אורז ברוטב
אדום, בצקניות עגלגלות טובלות בבצל מטוגן זהוב, קוביות רגל
קרושה רוטטות בירוק עמום. הוא נמשך כבמגנט לתוך יער הפיתויים
ונדחף כאחד האדם באלימות ממורפקת בניסיון לדוג מנה.
אותו זמן נותרה צילה עם האורח בכניסה. היא הביטה על הגדי
והתפללה שהורי הכלה יבואו לפני שהכלב הזה ירים רגל וישתין עליה
אם לא גרוע מכך. האורח שם לב שצילה מרוכזת בגדי ואמר בגאווה: "
שעיר עיזים, מתת לזוג הצעיר.". צילה לא הבינה גם בגלל שלא
הייתה מרוכזת. בליבה פנימה קיללה את הרגע שבו הכיר מחמל נפשה,
בנה היחיד, את אותה "שוורצע חייע" שהאורח הזה קשור אליה. מה לא
נתנו לו, קוננה לעצמה. בית ספר טוב, חוגים אחר הצהריים, אפילו
הישגנו לו מורה פרטי לכינור ומה קיבלנו? אצבע משולשת. כמה חבל
שלא תפס מישהי משלנו.
האורח נזכר שבעצם לא הציג את עצמו. "אני אברם" הוא אמר.  לצילה
דווקא היה חשוב באותו רגע להבהיר לאורח עם מי יש לו הכבוד.
שיידע שהם מוורשה ולא ברברים מהמדבר כמו הצד הכלה.
"אונד וואס מאכט א ייד" שאלה צילה בטון ארסי. "סליחה?" הביט בה
אברם במבט מבודח. הוא ידע ארמית, הוא ידע אכדית ואשורית אבל לא
את השפה של צילה. "מה אתה עושה" שאלה צילה בחוסר סבלנות בעוד
עיניה מחפשות בקהל אחר יאנק בעלה. "אוי, איזה שטיפה אתן לו על
שהשאיר אותי לבד בכניסה כל כך הרבה זמן" הרהרה.
"אה, אני אבי האומה ובא לחתונות" ניסה אברם להתגבר בקולו על
המוסיקה הרועמת. "נער ונערה עבריים המקימים בית אינם חזון
נפרץ". צילה השיבה באגביות "נפרץ? גם אצלנו היו פריצות בשכונה
אבל מאז שהתקנו אזעקה, טפו טפו". אברם לא הבין למה היא יורקת.
צילה לא באמת שמעה במה הוא עובד אבל טרחה לעדכן אותו שיאנק
בכיר בעירייה. לא הייתה זו הפעם הראשונה שתיארה כך את עבודתו
של בעלה, הגם שהיה רק קורא מונים בכיר במחלקת המים. אבל היא את
שלה השיגה. שיידע האורח את מעמדם כי הרי וורשה עולה על בת ים.
אז מה אם לאבא של הכלה יש 3 תחנות דלק והוא שמימן את החתונה.
לפחות יאנק שלה לא חוזר מהעבודה מסריח מבנזין.
לאברם נמאס לחכות. "איפה שמים את המתנות?" הוא שאל את צילה
שהמשיכה לחפש באופק אחר יאנק. היא הצביעה על תיבת הצ'קים שעמדה
בפינה. אברם נפרד מצילה, ניגש לתיבת הצ'קים וקשר לאחת מרגליה
את הגדי. הוא חייך חיוך אחרון לצילה ונכנס לאולם.
2. מנה עיקרית
צביקה מת על מפרום. וצ'ירשי וקוסקוס של אמא. כשנפגשו עם הורי
החתן ניסה להציע שיגישו רק תפריט ישראלי: סלטים, גריל, חומוס
וצ'יפס, אבל הורי החתן התעקשו על המאכלים שלהם ולכן סוכם על
מזנון כפול. בצד אחד הדברים המוזרים שלהם. בצד השני אוכל.
כשנגמר פרק החיבוקים והנשיקות, הבין צביקה  שאם לא ידאג לעצמו,
המפרום והקוסקוס לא יבואו אליו מעצמם. הוא ניסה להידחף אבל
בהיותו נמוך קומה לא הצליח לפרוץ את חומת הענקים שהפרידה בינו
לבין היעד. הוא ניסה לאגף מימין, ניסה משמאל ונתקל בחומה
בצורה. בלית ברירה הרים יד ודפק על כתפו של הנפיל שלפניו. זה
מיהר להסתובב ולהציע לנמוכצ'יק שמאחוריו סיוע. לוותר על מקומו
ליד הבופה לא היה האורח מוכן, אז במקום, הוא שאל בפה מלא את
צביקה "מה להביא לך". צביקה היה צריך לצעוק כדי להתגבר על
השילוב הקקופוני של מוסיקה רועשת ודיבורים רמים בסביבה אקוסטית
לקויה. האורח החל להכין צלחת עבור צביקה אבל אז החלו הריקודים
והבופה התרוקן ממרבית הזוללים. צביקה נטל בחיוך את הצלחת
מהנפיל, הוסיף עליה עוד ערימה קטנה של ענני קוסקוס והודה
לנפיל.
עכשיו עמדו שניהם בבדידות מזהרת מול השולחן העמוס.
"אתה מהצד של יפית או אלכס?" שאל צביקה והנפיל השיב בפה
מלא:"אלכס". רסס מזון לעוס ניתז מבין שיניו הישר על חליפתו
המהודרת של צביקה אבל הוא לא רצה להביך את מיטיבו ולכן לא טרח
להוריד הלכלוך מעליו.
הנפיל המשיך לדבר וצביקה האזין לו בדריכות נכון לחמוק מכל מטח
ירי נוסף:"שנינו היינו סמ"פים בבא"פ לכיש. בעצם התחלנו בפלחו"ד
ועשינו כמה פעמים הגנ"ש ביחד. תכננו לעשות חופש"ש אבל בסוף
חתמנו והגענו למתמ"ר גבנ"צ. מרוב שהיינו נפגשים בתחבו"צ נהיינו
אחוקים". לצביקה לא היה נעים להודות שלא הבין אף מילה. כדי
להסתיר את מבוכתו הוא החליט להשיב לנפיל באותו מטבע.
ראשי התיבות שיצאו לצביקה מ"אבא של כלה" גרמו לנפיל לקמט את
מצחו ולזוז משם.

3. קינוח
תחיה לא הבינה מה קורה.
קודם היא נדהמה לראות עיזה קשורה לתיבת הצ'קים. "מי מביא חיה
במתנה לחתונה?" היא שאלה את צביקה והוא משך בכתפיו ואמר
שלפולנים יש כל כך הרבה מנהגים משונים שהוא כבר הפסיק להתפלא.
מילא העז אבל עכשיו היא מנסה לקחת קינוח ולא מצליחה. כל פעם
שהיא מושיטה יד הקינוח נעלם. כאילו מישהו לוחץ על כפתור ה-
delete ומעלים ממנה קינוחים. היא את הדיאטה שלה עשתה עד אתמול
ועכשיו זה הזמן לפיצוי. הנה מוס שוקולד עם דובדבן מסוכר וקצפת
צמחית, ו...הופ הוא נעלם. ראיתם בעצמכם, נכון? בטח שתיתי יותר
מדי אמרה תחיה לעצמה אבל מצד שני, הרי לא בכל יום יפית שלה
מתחתנת.
תחיה אולי הגזימה בשתייה אבל מי שהעלים לה את הקינוחים היה
אורגן שקוף מהסוג המחופר עמוק באדמת הירח. רק בעוד מאה ושלושים
שנה תצליח האנושות לגלותם. איינשטיין רמז על האפשרות, סטיבן
הוקינג נכנס לעניין אך נפטר באמצע, אבל יידרשו עוד דורות של
מדענים עד שיימצא זה שיצליח למלא את החלל שהותירו קודמיו
ויכריז על הגילוי. בינתיים, עד שיהפכו לסלבס בעולמנו, נהנים
האורגנים השקופים מאנונימיות מבורכת אותה הם מנצלים לביקורים
תכופים באירועים אנושיים לצורך הכרת השכנים המוזרים.
האורגן השקוף שהזדמן לחתונת יפית ואלכס מוכר בין חבריו בשם
zzcf ומשימתו היא לדגום את הדלקים המניעים את היצורים הנחותים
שבכוכב הכחול. הרעשים הנוראיים, האורות המנצנצים ובני האנוש
המתנועעים כנחיל אחוז שיגעון מול התזמורת, גורמים לו להתגעגע
לחיים הרגועים במעמקי אדמת הירח. עוד שעתיים יעלה על החללית
השקופה שתחזיר אותו הביתה. איך שמע אותם סופרים? עוד שעתיים יא
מנאייק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בעניין הסלוגן
הקודם אני מסכים
אבל רק אם יש לי
קרדיט וזה לא
בערום מלא.




יוסי עמוס חזה,
מחפש קרדיט אבל
לא בערום מלא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/6/18 6:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקי אלטמן

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה