בירח פרחה יונת הבר
יפת נוצות ולבנה אל תפארת המדבר
הייתי תחת השפעת סם האהבה וההקרבה,
שלא הייתה כמובן אלא אשליה
בכיתי ולא ידעתי על מה
על כסילותי או טיפשותי או תמימותי,
או על הפרי הנצור שמעולם לא נפתח אליי
או שאכן זו אשליה, סתם אשליה,
בה גם אני הייתי לכוד
יותר מדי חשקים, כמיהה,
קשר שאולי מעולם לא היה
אולי זה לא המקום להזכיר בו את המילה אהבה
היונה פרחה הלכה לה,
עפה פצועת מקור
אצלי לא פרחו שושנים בגן,
ולא כלניות ולא ורדים ולא סיגליות
רק תהייה נשארה,
תלויה באוויר, חושפת את עצמה
אבל באמת זו רק אשליה.