זה כנראה הבורקס, הוא אמר. כן, נראה לי שזה הבורקס. "אתה יכול
לישון פה, להישאר," אמרתי לו, "אבל אל תצפה לזיון או משהו,"
שאני אצפה לזיון? הוא עשה עצמו נבהל, חס וחלילה, הכיצד אני
אעז?! צחקתי. "שמע, זה לא שאתה לא מושך, פשוט טחנו אותי ארבעה
גברים היום, והדבר האחרון שאני רוצה הוא פעם חמישית, אז..."
היית עסוקה היום, ילדונת, אה? תסלחי לי על השאלה, אם היא אולי
מעליבה, כי היא נשאלת מתוך כבוד ולא חס ושלום משהו אחר...
אבל... האם את עוסקת במקצוע העתיק בעולם, כמו שמכנים אותו? "זה
בסדר, אתה לא צריך לדבר כמו אביר בריטי," אבל האמת שזה היה
משעשע, "כן, אני עוסקת במקצוע העתיק בעולם, כמו שמכנים אותו,"
ריספקט, הוא אמר, "על מה," שאלתי, על זה שאת בוודאי סופגת הרבה
דברים לא נעימים מגברים, ובכל זאת את טובה אליי, ובכלל, "לא
חשבתי על זה ככה," אמרתי, כי זה בטבע שלך, הוא אמר, וזה גם מה
שעשה אותך קשוחה, למרות שאת טובת לב, "בחורה צריכה להיות
קשוחה," אמרתי. בהחלט, הוא אמר.

"יש גברים כאלה ויש גברים כאלה, אתה יודע," אמרתי לו. הו, הוא
אמר, אני מכיר את כל סוגי הגברים, גם המטורפים, יש כאלה למשל
שממש פסיכים. "כן, יש, אתה עוסק במשהו שמפגיש אותך עם אנשים
שאתה מדבר ככה?" כן, בהחלט. העבודה שלי דורשת מגע רצוף עם אותם
יצורים שנקראים גברים, אבל באותה המידה גם נשים, וגם מה
שביניהם או אף-אחד מהם. "עוררת את סקרנותי," אמרתי ונכנסתי
למיטה, "ב-מה אתה עוסק?" זה לא ב-מה אני עוסק, אלא מי אני, כי
אני והתפקיד שלי בלתי ניתנים להפרדה, "או-קיי," אמרתי, "אז מי
אתה," אני מלאך המוות, הוא אמר בקול מוזר, והגיע הזמן שאבקר
אותך... נבהלתי. סתם, אני צוחק, הוא אמר. אני שומר רוסי
בקניון. "מה רוסי?" שאלתי, "איפה המבטא?" אני לא בעבודה עכשיו,
הוא אמר.