ערב,
הרוח מצליפה בשדות העירומים
שיח הדרורים נבלע בהמיית הרוח
יחף על רצפת שדה חרוש
חומס את ריח האדמה


ברק עיניי בעינייך הטובות
אהבה נוגשת כשמש בצהרי יום
האדמה צועקת כובד גופותינו
עוטף אותך, אהבה ועוד אהבה


גופך נצבע בשקיעה
כסומק הורד, טרם פריחה
מחייך אלי מחביוני בשרך
כמה אהבתי, אוהב


פעמוני רוח לוטפים עירום בשרינו
הלב הולם כשיכור
מגלה עוז עינות התשוקה
תלתלי סער הים בבשרך
כמו עולים סמטאות חיי-
לדרך המלך


בוקר,
כמו וידוי מאחר
מביט במראה, יודע
בני חלוף אנו
כקנרית  השבויה בכלוב הזמנים
דולים,
זמן מאחר.