"או שתרד או שלא! , ממחר יהיה גם ככה טוב", אני לא קולט, רק
ממצמץ ובוהה, "קדימה לעבודה!" היא אומרת ומפשילה את החצאית,"
אין לך את כל היום...ובטוח שלי אין", האיפור כבד וצעקני, "נו
קדימה!" אני קצת מסוחרר , הכל אפור מסביב והבטון רטוב בגסות,
אני בכלל לא רוצה אותה...."בת כמה את?..." אני שואל, "למה?" -
"רציתי אולי שנחתוך את העוגה לפני", "איך שאתה רוצה..." היא
אומרת ומרימה את הכתפייה הלבנה , "אתה רוצה שנחגוג לבד? ....
ואיפה אימא שלי בכלל?" היא מסתכלת לצדדים בייאוש-כל כך יפה-
"אנחנו נחפש אותה!" אני אומר בבטחון כדי שתתעודד, "עכשיו?" היא
שואלת בדמעות , "לא... עכשיו לא...... עכשיו צריך לקום". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.