ורדים אדומים,
עומדים באגרטל.
קיבלתי אותם, סמל לאהבתך.
מלאי ריח, מאירים את ביתי הקט.
פתוחים הורדים, עלי כותרת מעטים נושרים אט אט.
אני אוספת את העלים, מייבשת אותם בשמש אל תוך קערה.
לוקחת את הקערה אל השולחן בתוך הבית.
עומדים הורדים, נותרו בלי עלים, נמצאים עם בסיס.
חולפים הימים, עלי הכותרת, התיישנו, התקשו.
עומד האגרטל, ריק.
אני מביטה בעלים הקשים,
אינך בא יותר עם זרי ורדים,
אתה עומד על ידי, מחבק אותי חיבוק צדדי.
רוח קרירה נושבת,
מרקידה את עלי הכותרת האדומים כתומים יחדיו עם העלים הירוקים.
ריקוד של אהבה רוקדים העלים, אנו יחדיו מצטרפים בערגה אל
העלים.
עוצרים מביטים ונזכרים, אהבתנו כאותם פרחים,
עם הזמן מכהים, מתקשים, משנים את ריחם, מתכווצים.
עוברות השנים, העלים נותרים נטולי תנועה, משחירים, מתפוררים,
כך גם אנו נאהבים ולבסוף קמלים. |