הבחירות שלי הופכות אותי למי שהנני ולמי שאהיה.
לעיתים כך נדמה לי אני דועך במקום, כאגרטל  קמל ללא מים.
אף אחד לא סיפר לי שמוטל עלי תפקיד,
להמשיך להלך על הקו ושחלילה לי שאזוז לצד, שהרי כולנו יודעים
מה קורה ללוליין בקרקס אם יאבד את הריכוז ויפול מן החבל.
כעת החלטתי שאני פורש מהקו לתקופה ואביט בו מהצד.
ההצגה חייבת להמשך, כך אומרים וכולנו שחקניו של אלוהים בזאת
אני מאמין ואם אתם אינכם מאמינים באלוהים חשבו על דבר אחר שאתם
מאמינים בו.
היום אני פאסיבי, לא עושה דבר, צופה בדברים במבט משועשע שהרי
בעולם בו אנו חיים תמיד אקטואלי לדבר על מלחמה, אהבה וכסף. אני
נמצא במשחק צופה מהצד, אני חלק מהקהל אשר מביט בדמויות
הראשיות, חש תחושות אשר קטנות עם כל רגע אשר חולף.
עצם היותי פאסיבי נקטתי עמדה, שום גברת ושום ממון או חרחורי
מלחמה יניסו אותי מהוויתי, להיות אני, להיות חופשי וללא אזיקים
של לחץ החיים.
אם הדבר אפשרי אתם תוהים, הכל אפשרי וזה רק עניין של בחירה
עצמית אם לתת למישהו או דבר מה ללחוץ לכם על מתג ההפעלה של לחץ
ההווה או לחלופין להיות כמוני פאסיבי, נטול לחץ חיצוני.
קצתי בפאסיביות ובאדישות, חזרתי אל הקו, בחרתי להמשיך ולשחק
במשחק באופן קצת שונה.
לעיתים אקטיבי, לעיתים פאסיבי, שהרי אם לא כך אבחר אהיה משועמם
עד הסוף המר.
דבר אחד איני בוחר וגם אתם כמוני והוא המוות המאכזב.
לא נעים להזכיר אותו ואף איש אינו שש לחשוב על סופו, אבל אם
היינו מקבלים אותו בזרעות פתוחות ובהסכמה רגועה אולי מצפוננו
ואופן משחקנו במשחק היה שונה. עם כל לחצי החיים חייבים לעיתים
להרגע ולדעת לעצור כי הסוף תמיד מחכה, כל אחד וזמנו.