בְּעוֹד שֶׁהָאַהֲבָה הִיא נִצְחִית
הַתּוֹדָעָה כְּלוּאָה בְּתוֹךְ הַזְּמַן וְלָכֵן
לֹא מְסֻגֶּלֶת לְעַכֵּל אֶת כָּל עֹמֶק הָאַהֲבָה

וְאִמְרוּ לִי אַתֶּם,
הַאִם כָּל אַהֲבָה שֶׁבָּכֶם לֹא חָשְׁקָה לְנַצֵּחַ?
בְּכָל מאודה, עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵינָהּ
שָׁוָה טִפָּה מִכְּאֵבְכֶם אִלְמָלֵא תִּתְגַּשֵּׁם הִיא
לְנַצֵּחַ?
הֲרֵי רַק - מִכֵּיוָן שֶׁחָשְׁקָה הִיא לְעַצְמָהּ..

וְהָאָדָם כְּלִי מְתֻחְכָּם
תָּלוּי בֵּין הַחֲוָיוֹת הַשּׁוֹנוֹת
מִתְקַלְקֵל כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה לְהַתְאִים אֶת
הווייתו נוֹטֶפֶת הַזְּמַן אֶל הָאַהֲבָה, שֶׁהִיא הַנֶּצַח
וְאֶל הַנֶּצַח שֶׁהִיא הָאַהֲבָה

הוּא נִזְכַּר, וְנִזְכַּר, וְנִזְכַּר
טָעוּתוֹ טראגית, מְנַסֶּה לגעת בַּנְּקֻדּוֹת
בְּעוֹד שֶׁהוּא עַצְמוֹ זָז מְנַצֵּחַ לָנֶצַח
בְּעוֹד שֶׁהוּא עָצְמוּ הָאַהֲבָה!

לָמָּה טִפַּת אַהֲבָה לֹא
יְכוֹלָה לְהַסְפִּיק לָנֶצַח שֶׁל בְּדִידוּת?
מַדּוּעַ, גַּם נֶצַח שֶׁל אַהֲבָה
לֹא תַּסְפִּיק אַף לְטִיפָה, שֶׁל בְּדִידוּת!
חה! חה! חה!