"יא חתיכת תולעת, אני מטפלת בך ואתה כלום לא עושה, כלום!"
"תסתמי את הפה שלך, פוסטמה! עצם נוכחותי בבית מספיקה בהחלט, זה
עושה את כל ההבדל," היא צחקה - "איזה הבדל, ראש כרוב?" "ההבדל
בין צריף לארמון. כשאני בבית הצריף הופך ארמון," "למה מה, אתה
מלך או משהו כזה? כל היום מגרבץ בתחת, רואה טלוויזיה, שותה
בירה ומעשן. ואני מה? מבשלת, עובדת, מטפחת, דואגת, אפילו
מחליפה לך את הסדינים ומכבסת לך את הבגדים," "לא את מכבסת לי
את הבגדים," הוא אמר והביט בה במבט ארוך, "זו מכונת הכביסה
עושה את זה. מה, את לא מבינה שזו מכונת הכביסה? את לא מבינה?
זו המכונה, טיפשה," "בלעדיי כל הבית הזה ייראה כמו ערימה של
חרא!" היא צעקה, "ואתה לא מעריך אפילו בטיפה. אפילו לזרוק את
הזבל אתה לא עושה, שזה הדבר הכי קל ובסיסי," "אני לא שופך את
הזבל, כי את זבל, ואני לא רוצה לזרוק אותך לפח, כי אני מכיר
בזכויותייך הבסיסיות," "איזה זכויות בסיסיות?" "להיות זבל
ואשפה בלי שיפגעו בזכויותייך להיות זבל ואשפה. זה כתוב במגילת
העצמאות," "אתה תולעת מפגרת! אני אמרר לך את החיים עד שתתחנן
ממני לטיפת חסד, ואז אולי תעריך אותי, ואת כל מה שאני עושה
בשבילך!" "מה את עושה בשבילי, פותחת רגליים פעמיים בשבוע?
ת'אמת שאני מעדיף לאונן," "אז תאונן, תולעת, ונראה מאיפה יבוא
לך האוכל, והבית הנקי, והבגדים המכובסים, והכסף לקיום בסיסי,
נראה מאיפה יבוא לך, מהזין שלך?" "בטח מהזין שלי, הוא כמו
מנורת קסמים, אני משפשף - וכל המשאלות שלי מתגשמות," "זה מצחיק
מה שאמרת עכשיו," "אהבת?" "כן, זה טוב, בוא נמשיך - כמו שאני
מכירה אותך אתה דוחף אצבעות לתחת, ולא מנגב את התחת אחרי שאתה
מחרבן!" "למה לי לנגב את התחת? חרא הוא דבר יקר - צריך לשמור
עליו," "זה טוב - לך לעבוד חתיכת תולעת פרזיטית! אני לא רוצה
פרזיטים בבית שלי! אם אתה רוצה לגור כאן - תעבוד!" "אבל זה
הבית שלי," "אז אני הולכת!" "אין לך לאן ללכת," "טוב, אז מה
להכין לך, תפוחי-אדמה או ספגטי?" "תכיני לי את עצמך על ארבע או
שש, עירומה עם תחת מורם באוויר, מוכנה לחדירה," "כן, אדוני,
מיד, אני אוהבת כשאתה מדבר אליי ככה," "אני יודע, תולעת," "לא,
זה האחרון מיותר, אני חושבת שנשאיר את זה ככה," "למה?" "היא
קוראת לו תולעת, לא הוא, זה לא אמין," "טוב, אני אעבור על זה
ואתקן שגיאות כתיב,"

"ואם הוא יקרא לה זונה?"
"זונה זה טוב,"

קטע אחר
"יו, כמה אני אוהבת אותך, אתה כל-כך יפה!" "ברור שאני יפה,
בגלל זה את אוהבת אותי," "לא, מה פתאום, זה בגלל השכל
והאישיות," "גם לשרגא יש שכל ואישיות," "אבל אתה יפה!"
"אההה.." "ואני אוהבת איך אתה מפנק אותי ואנחנו יכולים לעשות
כל מיני דברים ביחדדדד..." "כמו מה?" "כמו נופש באיטליה..."
"זה כי אני עשיר," "נכון, וטוב שאתה עשיר," "למה?" "כי ככה
אנחנו יכולים לעשות כל מיני דברים שעשירים יכולים," "כמו מה?"
"כמו נופש באיטליההההה..." "טוב, זה בגלל שאני עשיר,"

"חבר שלי עשיר," "כיף לך," "והוא לוקח אותי לנופש באיטליה,"
"כיף לך," "וחבר שלך?" "חבר שלי אפס, ממיין מכתבים בדואר,"
"פחחחח..." "כן, איזה כיף לך שתפסת אחד עשיר," "זה לא קל, כי
הוא יכול להשיג כל אחת," "כן," "וגם אסור לי להימאס עליו, אחרת
יזרוק אותי וילך לאחרת," "כן, אז מה את עושה?" "דברים רגילים,
מנהלת אותו," "מנהלת אותו?" "כן, גברים רוצים אישה שתנהל אותם,
אז אני מנהלת אותו. ואני צריכה להיות מנהלת טובה, כי אחרת..."
"הוא יזרוק אותך," "כן,"

"לך תלמד, למה אתה לא לומד? יותר טוב מעבודה בדואר," "וכסף?"
"יש לך חסכונות, גם אפשר לעבוד חצי משרה, או משרה חלקית," "מה
אני אלמד?" "מה שאתה רוצה," "אמנות!" "לא, לא טוב," "למה?" "לא
עושים כסף מאמנות," "הונאה, מרמה ותככים!" "כן, זה מקצוע טוב,
אני בעד," "ומה אחרי זה," "אחרי זה נתחתן," "למה?" "כי יהיה
לנו כסף," "יהיה לי," "לנו," "למה לנו?" "כי מה ששלך - שלי,
ומה ששלי נשאר שלי," "אההה..."

"הלכתי ללמוד הונאה, מרמה ותככים," "יש מקצוע כזה?" "בטח,"
"איך זה?" "עורך-דין," "אההה," "ואחרי זה אני אקח אותך
לתאילנד," "לא אמרת תיקח את חברה שלך לאיטליה?" "לא נראה לי,
מה פתאום, משעמם. אני לוקח אותך כחבר, טיול של גברים, זונות,
אלכוהול, הימורים וסמים," "הבנתי אותך," "אני אגיד לה שאני
במסע עסקים," "אה," "ואז אני איפטר ממנה," "למה?" "היא לא
נראית לי," "למה?" "היא משעממת במיטה," "אה," "ובכלל," "אה,"
"אני מעדיף זונות," "טוב, תעביר ת'באנג, יא מסומם," "מצחיק,"
"כן,"

"אז למה אתה לא צוחק?"

עוד קטע אחר
כשהשמש הזאת מהבהבת לי ורוקדת וחגה במעגלים כמו פורפרה, אני
נכנס לדיכאון. "מה יוציא אותך מהדיכאון?" לא יודע, זה עובר די
מהר, כי השמש חגה זמן קצר, אבל זה מרמז על בעיה עמוקה יותר,
בנפש שלי, בפסיכולוגיה שלי. "איזו בעיה?" שאני תמיד במתח, תמיד
בחוסר וודאות, אני לא יודע מה יקרה מחר, מה יקרה בעוד רגע, עוד
דקה, עוד שנייה. "תמשיך," כאילו, זו נראית כמו הפרעה, חוסר
תחושה של ביטחון, אבל האמת היא, ואני יודע, שזה הדבר הכי
נורמלי שיש, כל האנשים הזחוחים הם לא נורמליים, כי הם מדמים
לעצמם ששום-דבר יוצא דופן לא יכול לקרות פתאום, אבל זה קורה,
פתאום, לכל אחד. "אה," כאילו, אתה הולך, ופתאום בום נופל ושובר
את כל העצמות שלך. או שנכנס לך משהו לעין, כמו יתוש, או זלזל.
"מה זה זלזל?" "הקטנים האלה שיוצאים מהענפים בעץ, "אה," אהבל.
"לא נורא, העיקר שאתה חכם," וכאילו כל דבר יכול לקרות בכל רגע,
כמו התקף לב, או שבץ, או התקף לב, או שבץ, "אמרת את זה
פעמיים," זה יכול לקרות אתה יודע, בכל רגע, בום, "אני מבין,"
אתה לא מבין, "אני כן," טוב, אולי, רוצה סוכריה? "לא," למה?
"כי אולי היא מורעלת," אתה רואה? כל דבר יכול לקרות, בכל רגע.
אני יכול להביא לך סוכריה, ובמקרה הטוב תמות, ובמקרה הרע
תשתגע, "זה לא היה אמור להיות ההפך?" אולי, ואולי לא. "אתה
רומז למשהו," אולי, "גם עכשיו אתה רומז," אולי, "הבנתי ת'רמז,"
יכול להיות.