כתבתי פתק,
פתק לאלוהים.
ביקשתי ממנו ש...,
ביקשתי ממנו בכתב ברור בקשה,
אבל אסור לי לומר לאף אחד את בקשתי.
אבי תמיד אומר לי התפללי, אולי בקשתך תתגשם.
נסעתי לכותל,הגעתי אחרי מחסומים רבים.
שוטרות בדקו אותי מכף רגל ועד ראש,כאילו אני מחבלת בפוטנציה.
הבטתי בכותל,הרגשתי בעוצמת העבר,מהדהדת בהווה.
ברקע נשמע קול גדול "אללה הוא אכבר", כעס הציף אותי. כמה
הפרדות אמונות יוצרות.כל אחד בטוח שהוא הכי צודק באמונתו.
פתחתי את התיק,הוצאתי את הפתק וניגשתי אל כותל האבנים
הצהבהבות. סרקתי את האבנים,פתקים רבים ניצבו אל מול עיניי.
בחרתי מקום להנחת בקשתי,דחפתי את הפתק שלי עמוק אל בין האבנים.
הפתק סירב לשתף איתי פעולה, נפל על הרצפה. אישה עמדה לידי
הביטה בי ואמרה,אלוהים הוא אחד הוא לא יכול למלא את בקשת כולם.
חלק מהפתקים אשר אנשים מניחים לאלוהים נלקחים בידי אוספי
הבקשות להר הזיתים, סביר שגם את הפתק שלך הם יאספו ויקברו.
הבטתי בה,מבולבלת. האישה המשיכה בדבריה,צריך להיות מקום לבקשות
חדשות, מספר הבקשות עולה על המקום.
הבטתי מעלה,לשמיים. מזג אויר מוזר,חם. החזאים אמרו שאלו ימים
טרופים יהיה חם וירד גשם.
הרגשתי טיפה על לחי, טיפה על משקפי השמש השחורים שלי.מבול של
טיפות יורד בכותל הבקשות.
היכן אניח את הפתק שלי,חשבתי. אסור לבקשתי להרטב. אם הייתי
אלוהים הייתי בוחרת למלא את הבקשות המושקעות.
בלי מחשבה נוספת הוצאתי מספר פתקים מהכותל,הנחתי את שלי ולאחר
החזרתי את הבקשות האחרות סמוך לבקשתי.
התפללתי בשקט  עבור בקשתי.
זה לא פשע לבקש,קראתי בקול ,אלוהים אני רוצה משהו
מיוחד,מפתיע.
הרגשתי חשופה, נשים מעטות  היו בכותל. הגשם ירד בעוצמה ,אף אחת
לא שמעה אותי. אולי אלוהים שמע אותי,אולי הוא יפתיע אותי.מי
קבע שבקשות אסור לומר בקול רם.
הלכתי מהכותל רטובה מכף רגל ועד ראש.
חשבתי על בקשתי, ממתינה בתור למילוי רצוני.