יש לי תוכי,
תוכי מדבר.
אני פונה אליו בקריאת בוקר טוב,
והוא משיב.
זז לו בכלוב מצד אל צד.
עוצר מסתכל וממשיך בשלו.
אני יודעת שרעם שלי הכי מיוחד.
אין לו דרישות כמו לשאר התוכים.
היום בו קניתי אותו היה יום גשום, ברקים ורעמים רבים.
נתתי לו את שמו, רעם.
רעם עושה הרבה רעש, הוא מפר השקט בביתי.
יום אחד, השכנה ציפורה דפקה לי בדלת. היא התלוננה על הרעש שרעם
עושה.
ביקשתי ממנה שתכנס ושתראה שלפעמים רעם יכול להיות בשקט.
השכנה ציפורה הביטה סביב, איפה הוא היא שאלה. השבתי לה, הנה
רעם על השולחן בתוך הכלוב. ציפורה ענתה
זה סתם בובת תוכי בכלוב.
את בחורה שקרנית. היא גערה בי.
השבתי לה, זה לא סתם בובה. זה התוכי רעם והוא משמיע קולו כשבא
לו.
ציפורה יצאה מביתי מרוגזת.
סגרתי אחריה את הדלת והתחלתי לצחוק עד דמעות. כיוונתי את רעם
אל קולו הצוחק, צחקנו יחדיו בקולי קולות.
חשבתי על שכנתי ציפורה, מרגישה מאויימת מקולו של רעם והמשכנו
לצחוק.