אתה, זה ההוא.
ההוא זה אתה אשר
משתקף אל דמותך,
במראה.
אתה מביט,
והוא
מסיט מבט.
מתבונן אל משבצות הרצפה.
שוקע ביגונך,
על הזמן אשר עבד.
מעלעל בעברך, בזיכרונות.
גבהת, הזדקפת,השתופפת.
הבטת במראה,
דרך אבק מעומעם.
נע אחורה, זז קדימה.  
יובל חלף.

כעת משפשף בעיינך,
מביט בהשתקפותך,
דרך מראה שבורה.
נשבר עברך,
נותרו חתיכות.
עינים כבויות,
חושך עלה,
עלטה גמורה.
קורא בקול,
הנני.
הס, רגע חלף.
ממצמץ,
מחליק,
מקבל מכה,
נופל,
קם.
מתנער מזכוכיות,
מראה שבורה.
מהסס,
דמעות לחות,זולגות מעיינך.
ההוא שהיה לא יחזור.
נופל,
ממצמץ,
נשכב ומת.

מראה שבורה,מזל רע.
מתעורר מחלומך.
הולך אל חדר הנוחות.
מוריד את המראה,
מראה חדשה,זורק לאשפה.
בלי מראה,
בלי ההוא אשר מזכיר לך מדי יום את זמנך הקצוב.
אוחז בידייך את פניך.
ממשש,נוגע לא נוגע.
מרגיש את עור פנייך , הרפוי והדאוב.
פותח דלת היציאה. ביד אחת מפתח ביד שניה מראה.
חתול שחור מהלך לו,קרב ובא.
אתה נושך שפתיים.
אתה חושב, לעזאזל אמונות תפלות.
המראה החליקה,
החתול זינק הצידה עם קול יללה.
רעש עז נשמע.
אתה חבול, זכוכיות על רגלייך,
זכוכיות על ראש החתול.
הכל היה בשל אותה אמונה,
אמונה בת חלוף.
בדם,יזע ודמעות, אתה שולק זכוכיות מעל גופך.
החתול מתלקק.
אתה מביט בו מעבר לשברי המראה,
חתול שחור בבואתך.
שניכם מלינים,  מייללים על מה רע ומר עולמכם השחור, אפור וצר.

נעצרה מחשבתך,
כלבלב עבר על ידכם,החתול ברח.
נותרת במקומך, על שפת המדרכה.
גלמוד ומיואש.

הנה אתה פוסע,
מכונית חולפת במהירות.
אתה נופל, מת מפחד.
טרם התחלת לחצות את הכביש.
מתחיל לצחוק עם היאוש.
הזמן חולף.