לברושים בבית לחם הגלילית רואים את הגזע מתחת לקליפה. כמה
הופתעתי מהאדום הארגמני. יחד שלחנו את כרית האצבע לחוש בחלקות
המראה. קילפת עוד קליפה כהה ומדובללת כמו ביקשת לחשוף בפניי
עוד נתח מלבו. אילו יכולת היית מתמזג עם הגזע או לפחות משעין
עליו את המצח ומקשיב לליבה.  נעשיתי מומחית באורחותיך. אחר כך,
בשמורת האלונים עצרת לצלם אלון גדול שידע ימים יפים. נעקר
בסערה אמרת לי. הביטי בשורשים. נעקר ולא נשבר. מהזווית הזו
רואים דמויות פושטות ידיים, את גם רואה את זה, נכון, שאלת.
ידיך כבר ליטפו ברכות אבהית את השלד סחוף הרוח ששכב מעורטל.
כשאתה רוצה לומר לי אהבה, אתה לוקח אותי לחורשה או יער ורק שם
מתגלה אלי במערומיך.