האמונה הרווחת בקרב הציבור כי העם היהודי אינו ספורטיבי
במיוחד. תפיסה זו  מתבססת על הגדרה צרה במיוחד של המושג ספורט.
ההבנה כי מקור הספורט הינו בפעילויות , שנועדו להבטיח את
הישרדותו של הפרט מובילה למסקנה כי נכון להכליל בכישורי הספורט
מגוון רחב יותר של כישורים אתלטיים  באולימפיאדה של החיים.
לדוגמא : הטלת  ספק וזריקת שמועות.
לדעתי , הטלת הספק כל כך מוטבעת בנו , שאני כבר מדמיין את
מטילת הספק הלאומית שלנו, שתבהיר מיד לאחר זכייתה,  שהיא מטילה
בספק את הגעתה לתחרות (הטלה שכבר תזכה אותה בחמש נקודות..מחמת
הספק)
נראה לי גם שבהטלת בוץ ורפש אנחנו די טובים וניתן יהיה להקים
נבחרת מכובדת תוך זמן קצר.
הבעיה תהיה כמובן עם המאמן המיועד , שכבר נחשד בהטרדה מינית
(וזאת עוד לפני שנקבע מי הוא יהיה)
גם היכולת לקפוץ למסקנות על בסיס של מעט מאד עובדות השתכללה עם
הדורות
ואנחנו בסך הכל נמשיך מסורת לאומית , ששורשיה עוד מימי אבותינו
זכרם לברכה שנטו לקפוץ למסקנות על סמך ביסוס חלש במיוחד .
(ראה ערך אברהם אבינו ופרק העקידה)
התחום השלישי בנבחרת , עשוי להיות בהתקדמות במקום ובהליכה
לאחור
המועמדים יכולים להגיע מחברת החשמל
שם ניתן ללמוד שהתנגדות אינה מוגבלת לכבל חשמלי בלבד
מקצוע אחרון אך לא חביב
יהיה אקרובטיקה  מילולית וולהטוטנות  פוליטית
אשר ילוו בשפגטים רעיוניים וערכיים

ללא ספק יהיה צורך  במאמן נבחרת
אשר יהיה  אדם מוכר ומנוסה מאד בהטלת ספק ופחד, קפיצה למסקנות
, התקדמות לאחור וסלטות אידיאולוגיות.
אפשר לנחש,  שהוא  ינפה מהנבחרת את החולם למרחקים ארוכים
וישקול לחזק עם המחליק לרכילות מרושעת
אבל בסך הכל נראה לי שההצלחה מובטחת
אבל...
אולי אני גולש פה לתקוות מופרכות...