שׁוּרוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת אֹשֶׁר

מַגִּיעוֹת אֵלַי, רוֹצוֹת לִנְשֹׁר בְּחֵיקִי,

אוּלָם אֵינֶנִּי נוֹתֶנֶת לַדְּמָעוֹת לִדְמֹעַ

שֶׁלֹּא תְּהַפֵּכְנָה לְשִׁגְרָה.

אוֹחֶזֶת אֶת הָאֹשֶׁר בְּיָדִי וְלֹא מַרְפָּה

מִמֶּנּוּ כְּאוֹצָר בָּלוּם רַב עֵרֶךְ

שֶׁרַק אֶתְמוֹל עוֹד הָיָה חָבוּי בִּי

וְלֹא יְדַעְתִּיו.

סְתָוִןים אֲרֻכִּים וְחוֹרְפִים קְרִירִים

הֶעֱבַרְתִּי בְּחִפּוּש- אַחַר הַצִּפּוֹר הַכְּחֻלָּה
שֶׁלִּי

וְאוֹתָהּ מָצָאתִי בְּבַגְרוּתִי בִּי,

כֻּלָּהּ אַוְרִירִית, מִלּוּלִית עַד בְּלִי דַּי

וְתִקְשָׁרְתִּית בְּמִדָּה מְרֻבָּה.

בִּימֵי קַיִץ חַמִּים הֶעֱבַרְתִּי שְׁעוּרִים

מְזֹרָזִים לְשִׁחְרוּר הַנֶּפֶשׁ מִכְּבָלִים

הַמְּשַׁעְבְּדִים אוֹתָהּ לִרְצוֹת רַק חֹמֶר.

וּבְאָבִיב יָמַי נִסִּים הָפְכוּ לְמַעֲש-ִים

טוֹבִים מַנְשִׁימִים אוֹתִי וְאֶת הַזּוּלַת.