גם כשהיא הולכת, היא תמיד חוזרת
גם כשהיא עם אחרים, היא בודקת מה איתי
גם כשהיא עסוקה נורא, היא מפנה זמן לבקר את האדם שאני
גם אם אני כועס, היא תמיד סולחת ומבינה דברים שאני לא מבין

היא האישה שלי לטוב ולרע ואני אוהב אותה
מתכרבלים בחורף בתוך שמיכות עבות
טובעים זה לזו בעיניים, ורואים את עצמנו
היא פתוחה לאהבה, ואני פתוח לאהבה שלה

יש לה את כל הזמן שבעולם להתחמק ממני,
ולהיות עם גברים אחרים, לצחוק עליי איתם
יש לה את כל הזמן לעשות דברים לא חשובים
עסוקה מאוד ב-לצפות בטלוויזיה כשהיא מניחה לי לשכוח אותה

ואני שוכח, ואני שוכח היטב
ואני שוכח במקלחת, ואני שוכח במטבח
ואני שוכח מול הדף, ואני שוכח ליד החלון
וכל מה שהיה כאילו לא קרה,
וכל מה שהרגשתי כאילו לא הרגשתי,
וכל מה שהבטחתי כאילו לא הבטחתי,
וכל מה שאהבתי כאילו לא אהבתי
כי היא נעלמה כמו עשן, שמתפוגג במשב רוח.

היא לא מבדילה בין סתם שיחה ל-מה נשמע
אני מצלצל, היא לא עונה
אני מצלצל, היא עונה, שיחה עסקית עם הבן שלה
אכלת? ישנת? מה עשית? למה? איך?
אני מדבר איתה, תגידי מה נשמע,
בואי ננהל שיחה קלילה
אני עסוקה, יש חדשות, נדבר מחר,
תכתוב ביומן מחר בשש בערב, עד שש ועשרים

כן, היא כלבה רצינית,
את זה ידעתי עוד מהתחלה
חושבת שהיא מנהלת את העולם,
בסך הכול פקידה במשרד עורך דין

"ישנים בלילה, ערים ביום,
אוכלים בשעות קבועות,
מחרבנים בבוקר,
מטיילים בבוקר ובערב,
שתי מקלחות ליום,
להחליף תחתונים אחרי כל מקלחת -
לא צריך לחסוך בכביסות,"

אבל אולי תשבי איתי ותגידי מה אתך
לאן כל הזמן את ממהרת כל-כך
ממה את בורחת, מי רודף אחרייך
את לא אימא ואני לא בנך
אני החייל ואת המפקד האכזר הרע המלא מדון.