אני חסר אמצעים לכתוב את השיר הזה
אני מת מבפנים, הכול כואב
אין לי אוויר בעולם מלא אוויר
הזמר הקטן שנהיה גדול שר את השירים שלו,
זה טוב ונעים, וזה בסדר, למרות שאין פה יצירות מופת
העטים נגמרים, צריך לקנות חדשים, גם הדפים אוזלים,
ועל השפיות שלי...
אנשים צועקים אצלי ברחוב, אדומים וצהובים,
והם קנו איזה משקה אלכוהול במכולת כשהייתי,
והרטיבו לי את שקית הסוכר, שלא תדלוף
מוכר המכולת מאוד שמח לראות אותי,
ובעל העסקים בפינה הקטנה עקב אחריי בעיניו
ילדה קטנה נשענה על מכונית ונראה כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי
אישה עמדה עם הגב אליי ולא הביטה בי
קניתי מה שצריך מתוך הרשימה, וזה יספיק עד מחר
כולם עסוקים וגם אני מוצא עיסוקים,
ולאף-אחד אין זמן לאף-אחד
אם אני אדבר בטלפון אני אהיה עצוב,
כי אלו שיחות של קלישאות וסיסמאות שתמיד חוזרות על עצמן
אף-אחד כבר לא אומר באמת מה הוא מרגיש
אם נגמר הסוכר - קונים חדש
אם נגמר הקפה - קונים חדש
אם נגמרים הכוחות - נחים
אם מעשנים - משלמים
בערב שכזה אני דג בתוך אגרטל קטן,
צופה בכולם דרך זכוכית צבועה מעוותת
הם רצים מכאן לשם, הם מאוד עסוקים,
הם לעולם לא נחים,
האנשים. |