אז מה, בא לך חסה? אתה לא יכול לאכול חסה, אני לא מרשה. למה?
ככה. למה ככה? כי ככה. תעמיס את האדמה על הגב שלך ותעלים את
הבור. "איזה בור?" אתה לא רואה פה בור? "לא," ברור שאתה לא
רואה פה בור, כי יש בו אדמה, אבל אני רואה בור. תוציא את האדמה
מהבור. "למה?" ככה. "ומה אחרי זה?" אחרי זה תעמיס את האדמה הזו
על הגב ותכניס אותה לתוך הבור. "למה?" ככה. מה, אתה תינוק של
כללית? הסיבה הפשוטה היא שאני רוצה שבתוך הבור שלי תהיה האדמה
הזאת ולא הזאת. אז תוציא את האדמה הזאת מתוך הבור, ותשים בו את
האדמה הזאת. "אין פה בור," יש בור, אתה לא רואה אותו כי יש בו
אדמה.

אז התחלתי לחפור. עבודה בת-זונה, אני לא חזק, אין לי כוח
בידיים, אבל אני חופר. לאט-לאט, עם הטורייה והשברייה, אבל אני
חופר. אתה תגיע בסוף לסוף הבור שהאדמה ממלאת אותו? לא יודע,
אבל אני משתדל, אני חופר. חופר-חופר-חופר, מוצא תיבה. מוציא
אותה מהאדמה, מגלה בתוך התיבה מטמון. אונקיות זהב, ואבנים של
ספיר ואזמרגד, ואבני יהלום ופנינים ועוד כל מיני אבנים נוצצות
לא מזוהות, וגם מטבעות ומטילי זהב, כסף וארד. אני שם את זה
בצד, וממשיך לחפור. גומר לחפור. בא האיש שנותן פקודות. "הנה
הבור שלך," יופי, תשים בו את האדמה החדשה, מה זו הקופסה הזו?
"קופסה שמצאתי, אוצר, אני אקנה בה מכונית אדומה ואחצה בה את
הארץ עם החברה הבלונדינית שלי והתיק המלא כסף שאני אפתח מעסק
הלובסטרים שאני אקים מהאוצר הזה." זה לא יקרה, "למה לא?" "כי
מצאת את האוצר בתוך הבור שלי, ולכן הוא שייך לי. "לא היה שום
בור ששייך לך," היה בור, והוא היה מלא באדמה, ולכן לא ראית
אותו. "אבל אני מצאתי את האוצר," בתוך הבור שלי! אז האוצר שייך
לי!" לא קיבלתי את זה, אז הרגתי אותו, אף-אחד לא ימנע ממני
להקים את עסק הלובסטרים שלי. ואז קברתי אותו בתוך הבור שלו
שחפרתי, אחרי הכול זה בבור שלו. ומילאתי אותו מעליו באדמה. ואז
הלכתי לי ככה בשושו להקים את עסק הלובסטרים שלי, כדי שיהיה לי
הרבה כסף בתוך התיק שאני אסע אתו עם החברה הבלונדינית שלי בתוך
המכונית האדומה שלי ואחצה את כל המדינה.

קטע אחר
כאילו יש לה טלוויזיה בתוך הראש, היא רואה הכול. היא אמרה שהיא
ראתה אותי מסדר את החדר, מתקלח ומאונן. היא אפילו אמרה שהיא
ראתה אותי נותן ביס בבננה וזורק חצי ממנה. היא אמרה שהיא ראתה
אותי מחפש את הדיסק ההוא עם העטיפה הכחולה ובסוף מתפשר על
השחורה. היא אמרה שהחלפתי חגורה, היא אמרה שירקתי באסלה. היא
אמרה שגירדתי את המפשעה, והיא אמרה שצפיתי בטלוויזיה באופרה עם
הזמרת עם השמלה הכחולה. "אבל אתה לא חשבת עליי," היא אמרה,
"ואתה לא טלפנת אליי," היא אמרה, "ואתה לא רצית אותי," היא
אמרה, "ועל כך אני אהרוג אותך," היא אמרה. אז יצאתי מהבית
ונמלטתי על נפשי מפני המכשפה המטורפת הזאת ש-כל מה שהיא רוצה
זה את גופי ולבי. טעיתי בדרכים, טעיתי בקניונים גדולים מוקפים
הרים. טעיתי בדרכים שוממות של עיירות נידחות. וטעיתי כשביקשתי
מעט מים מהולך רגל להרוות את צמאוני. במים היה רעל, והוא שיגע
אותי. אז ייללתי לירח על מר גורלי, ודימיתי לראות שדים מביטים
בי בתימהון בעיניים גדולות ובוהות. ובאו יצורים קטנים וכחולים
שנראו כמו פונפונים וניסו להיכנס לי לפה, ולעיניים, ולאוזניים,
ולנחיריים, ולרקטום, ומתחת לעור. אני הקזתי את דמי על אבן
שאמרו שהיא מברכת את כל מי שמקיז עליה את דמו, ולחשתי תפילות
עתיקות בארמית ולטינית, ותלשתי אחד-אחד את שיערות הריסים
והגבות שלי. אבל דבר לא עזר. היא מצאה אותי בבית ישן נושן וחצי
הרוס, צולה עכברוש על מדורה ושותה מי מעיין עם קורט מלח. "אתה
חושב שתוכל לברוח ממני אם תהיה עלוב חיים?" היא שאלה. "לא ולא,
אדון רב הוד רע ואכזר, עכשיו נפלת לתוך רשתי, ואני אקח אותך
למקומות שהמוות עדיף על להיות בהם," בכיתי, "מה את רוצה ממני,
כלבה. את יפה, את חכמה, את חזקה, את יכולה להשיג כל מי שאת
רוצה, מדוע נדבקת דווקא אליי, לכי קחי לך איש נורמלי ותחיו
חיים נורמליים ותעזבי אותי לנפשי ברוחי הפצועה," "לא ולא," היא
אמרה, "כי אותך אני רוצה, ואתה לא רצית אותי, ועל כך תשלם,
בדם, בייסורים, בכאב, בדמעות, בטירוף הדעת וחולניות הגוף, אני
אגרום לך להתחרט על הרגע שאמרת לי! לי! שאמרת לי לא,"