בחצות, שרפים בלבן ימשכו בכבלי פעמוני נחושת קלל,
יאזינו ויגשימו משאלות שיצאו מן הלב ויחדרו ללבבות.
בכפרינו,רוח קלילה נושבת בין עצי אורנים עתיקים.
לעתים כשהיא מתגברת ניתן להרגיש את שנויי
מזג האוויר,מהאביב לקייץ.

אנו, שני צעירים בין שבילי הגן.
נושמים את האוויר הספוג ריחות החג.
ידינו שלובות. מבטינו נפגשים, לפעמים...
את,
מפנה ראשך הנאה לרקיע,
בו אין ספור כוכבי אור מהבהבים.

לפתע, עצרתי באחת.
ואני שואלך: אוהבת את ?
ואת, מבוישת מעט, נדה בראשך בעדנה לאות הן.
די לי בכך
כולי זוהר ועולז .
בליל תיקון חג השבועות
הוגשמה המשאלה
נערתי, גילתה לי את אהבתה.
גידי.