באמצע הלילה נזכרתי שאת לא פה,
ושאני כאן, דהיינו,
לא אתך.
אז קמתי לתפוס את האוטובוס האחרון אלייך.
ואיפה את? בטח שוטפת את הסיר של הפסטה, וברקע שומעת רוק.
הרוח הייתה קרה, והכוכבים הדליקו את כל השמיים באורות שהלכו
והגיעו עד לעיר. אולי גם עד אלייך.
כל הנוף נמרח על חלון הזכוכית, כמו ציור מים שכשל. .
אם יכולתי להאט אולי יכולתי להבין מה קורה בחוץ.
ואיפה את? בטח מנקה מעצמך את כל מה שעייף אותך היום.
הנה אני, בצומת של שומקום עם אספלט שיכול להוביל אותי לאן שרק
ארצה.
המדבר מסביב ריק מרעש ונדמה שעוד רגע תכבי את האור הקטן והיחיד
שאני רואה באופק.
ואיפה את? בטח מתחת לשמיכה, ונותנת לעיניים להיכנע ללילה.
הנה את, ולא כמו שחשבתי. מה את חושבת?
באמצע הלילה נזכרתי שאת פה.