[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חנוך ארבל
/
אגדה רומנטית

להבות צולבות פילחו את האוויר, כמו היו להקה רעבה של שוטים
לוהטים. הדבר היחיד שהפריד בינו לבין המוות היה מגן מתכת ישן
ומתפורר. "סניור ג'וני!" קרא קול עוזרו הנאמן, שנמנע מהסכנה
והסתתר מאחורי חומת האבן. "אני לא בטוח שהנסיכה הזאת שווה את
זה. אף בחורה לא שווה את זה!". ג'ון התרגז רק מהרעיון שבצבץ
בקצה דבריו של נושא הכלים. "אביר לעולם לא ינטוש משימה!", השיב
ג'ון מתחת למגן הרותח, "חוץ מזה, זו לא כל בחורה, או כל נסיכה
חברי הטוב. זו האישה שאחיה איתה את שארית ימי..." הדרקון הפסיק
מנשיפתו והחל לחבוט בקירות ובתקרה עם זנבו וכנפיו האדירים. עם
זרועות פרא העיף אבני גזית אדירות לעבר שני הגיבורים. זו הייתה
ההזדמנות של ג'ון האביר להצטרף אל חברו מאחורי חומת האבנים.
"ג'וני", התחיל עוזרו בניסיונות שווא לשכנע, "קודם היער
והביצות, השומרים, הצוק, בור הנחשים, ועכשיו דרקון?! זה יותר
מדי בשביל משהי אחת. בוא נחזור, ונגיד למלך שנכשלנו, או שלא
נגיד לו כלום והוא יחשוב שמתנו בדרך. העיקר שנלך מפה. בוא
נחזור הביתה, נשתה משהו טוב באיזה פאב ונשכח מכל זה." זה היה
רעיון מפתה. עם זאת, נחה בקרבו של ג'ון שבועתו שהדהדה בו מאז
נמשח לאבירות, אותה שבועה שמשכה אותו לצאת למשימה, הייתה זו
אותה אחת שמנעה ממנו לברוח כשמולו סכנה. "חבר יקר, אתה מוזמן
לעזוב אותי מתי שתרצה, אבל אני אהרוג את הדרקון הנורא הזה. אני
אקח את הנסיכה רחוק מכאן". פניו של ג'וני נמלאו בדריכות,
ועיניו נצצו כאילו היה נרקומן של אש ולהבות. אף נושא כלים לא
יוכל לנטוש את אבירו כמו שאף חבר לא יעזוב את חברו, ובמיוחד לא
ברגעים שכאלה. לנושא כלים, וחבר נאמן כמו של ג'ון אין כל כך
הרבה ברירות, חוץ מלקחת נשימה עמוקה ולעזור לחברו המשוגע.
"תשמע," התחיל לפרט את התוכנית, "אם עושים את זה, נעשה את זה
מהר וטוב: תשאיר לי את המגן פה, ותתגנב מאחורי הדרקון, ברגע
שתסמן לי אקפוץ מולו ואסיח את דעתו. כשהוא יהיה כולו מרוכז בי,
רוץ אליו ונסיים עם הסיפור הזה."  התוכנית הייתה פשוטה, וג'וני
התחיל לנוע דרך האבנים לאחורי הדרקון הפרוע שעוד המשיך להרעיד
את הטירה.  ג'ון האביר התקדם אל סוף האולם על גבי אבנים
וסלעים, חלקן מקורן בקיר וחלקן מהתקרה, ורובן מכוסות טחב
חלקלק. כעשרה מטרים מהדרקון, החליק האביר ושריונו שהתנגש ברצפה
עשה קול  חזק שהדהד מקיר לקיר. המפלצת הסתובבה לכיוונו. המוות
הסתכל לו בעיניים דרך שני האישונים האדומים-בוערים של הלטאה.
למזלו, חברו לא שכח אותו לרגע. אבן שוגרה לראשו של הדרקון
והתנפצה בו במלוא העוצמה. תנועות נחש מיקמו את פיו הלוהט של
הדרקון מול נושא הכלים. להבות רצו מגרונו של המפלץ והתנפצו על
מגנו המסכן. ג'ון לא התעכב, לקח את חרבו ותקע בבטן הדרקון, אז
בצרחה מקפיאת דם צנח הדרקון לרצפה, והאולם היה ריק ושקט.
"זהו!" צחק האביר, "זהו, עשינו את זה! רק נשאר ל..." החיוך
האבירי דעך ונעלם מפניו של ג'וני כאשר הוא ראה את שלדו החשוף
של נושא כליו, ואת מגנו העתיק מנופץ בשלושה חלקים על הרצפה
החרוכה. מושפל מבט ומלא ביגון סובב עצמו גו'ן על עקביו ופנה אל
המדרגות הלולייניות, שבסופן שכרו בדמות עלמה יפה. כל מדרגה
שעבר מילאה אותו בעוד קצת שמחה, ובקצת אושר, שכן סוף סוף לאחר
כל הזוועות שעבר הגיע לכלתו. הנה היא, יושבת על כיסא מול
החלון. שערה שחור ארוך גולש על כתפיה, ואור של שמש נוגע בלחיה,
חושף פניה, מראה יופיה. "עלמתי," התחיל מחויך, "באתי לקחת אותך
חזרה, להוציא אותך מהמקום הנורא הזה."
זוג עיניים חומות ברקו אליו. היא בהתה בו קצת, בפניו שהוקסמו
מממנה. לאחר זמן קצר קול דקיק פנה אליו: "אני מצטערת. אתה נורא
חמוד שבאת לפה, אבל אני נשארת." היא קמה לשידה להוציא מסרגות
וצמר. "למה שתישארי? למה שתרצי לשבת פה במצור?" . צחוק התגלגל
ממנה,  "אני פה כבר חודשיים, מחכה שיבוא הגבר להציל אותי, ואתה
הגעת אבל זה לא איך שרציתי. אתה לא האביר שחיכיתי לו." היא
התיישבה חזרה בכיסא הנח שמול החלון.  "מה, אני לא מספיק גבר
בשבילך? הרגתי דרקון, ורק בשבילך. אם תרצי הוכחה, הוא שוכב מת
פה למטה." היא חייכה מן חיוך מתנצל, "כן אני יודעת, אתה ממש
חמוד אבל זה לא זה" . פניו של האביר נעשו אדומות יותר ויותר
מכל מילה שאמרה. "מה זה 'זה לא זה'? כל החרא שעברתי ועכשיו את
אומרת שעדיף לך להישאר בחור הזה?"
"כן."
"בשביל לחכות לאיזה מישהו שאין לך מושג מיהו אבל הוא עדיף על
הבחור מולך שעבר את כל הדרך הזאת, וכמעט מת רק בשבילך?"
"כן."
"מה, את בת זונה?! החבר הכי טוב שלי מת פה בקומה למטה בגללך,
ואת אומרת לי שלא בא לך לבוא? מה אכפת לי מה בא לך! הוא פאקינג
מת רק בשביל להציל אותך. בואי איתי חזרה לאבא שלך לפני שאני
שובר לך את הראש!" פניה של הנסיכה האדימו בשניות ספורות. ההבדל
ביניהן לבין עגבנייה היה בקושי ההבדל שבין מוקיון לליצן.
"תשתוק, אתה לא תדבר אליי! אני לא קשורה לך, או לחבר שלך, ואם
אתה עובר שוב אצל אבא שלי תגיד לו שיתחיל לשלוח גברים אמיתיים
כי נמאס לי שבאים אליי ילדים רמה ז'! ".
לא, את משוגעת.
ג'ון הפעיל את עקביו וירד למטה, עבר את הגופה העצומה של הדרקון
ונעמד מול מה שנשאר מפרדיננד. "צדקת אחי, היא לא הייתה שווה את
זה." עוזרו הנאמן הביט בו בעיניים חלולות. מאוד חלולות. "אמרתי
לך," אמר השלד, "יאללה, בוא נדפוק את הראש על איזה בר". השניים
בזבזו את כל כספם על אלכוהול ואוכל טוב, וחיו באושר עד עצם
היום הזה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
...ואולי לאחד
מהסלוגנים פה יש
איידס?!


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/5/18 9:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חנוך ארבל

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה