ערפל כבד נפל באדמותינו
אין אנו יכולים לראות את הדשא הצומח על האדמה המדושנת היטב
לא כן שכך, את הפרחים.

איננו מרחפים מעליו.
הוא מלטף את כפות רגלינו הרטובות,
מעיד על חום כבד שעתיד לבוא
מספר בלחישותיו על דרכו הארוכה עד אלינו
ועל הדרך הארוכה שעוד נותרה לו לעבור.

הוא זורם, כמו נהר, כמו הדם בעורקינו
מתחיל וגם נגמר, אך לא באדמותינו
הוא נברא ימים ספורים אחרי הבראשית
ואת סופו לא נזכה לראות בימי חיינו.

ההרים שבצידי העמק מביטים בך
מצפים שתעשי משהו מעניין עכשיו
אבל את נשארת בתוך בקתת העץ, מביטה דרך החלון המלוכלך
בנו
מביטים בכפות רגלינו, לא מבינים
מה משמעות הערפל הזה
לא מבינים
אך לא מסוגלים להפסיק להביט בו.