"סבא, אני רוצה את התפוח, ששם בקערה" - היא ביקשה.

"איזה תפוח, מתוקה? - את רוצה את זה?" - והוא לקח את התפוח
האדום והיפה ביותר מבין הפירות בקערה. היא אישרה והושיטה את
ידה הקטנה, לקחה את התפוח והתכוננה לנעוץ בו שיניים.

"רק רגע, מתוקה." - עצר אותה סבא. - "את אפילו לא בודקת אם זה
בסדר?"

"אבל, סבא, התפוח יפה, הוא בטוח טוב." - היא הביטה בו בעיניים
משוכנעות.

"בואי נראה, אם הוא באמת טוב, כמו שהוא נראה... מה את אומרת?"
- הוא הושיט את ידו לקבל את התפוח, והיא הסכימה ומסרה את התפוח
לידיו.

סבא העמיד את התפוח על השיש, לקח סכין וחתך את התפוח לשניים.
הוא הפריד בין שני החצאים והראה לנכדתו את תוכו... בפנים התפוח
היה רקוב... "את עדיין רוצה לאכול את התפוח הזה?" - שאל את
נכדתו.

"לא!" - הודיעה הקטנה בהחלטיות. - "הוא כבר לא יפה, ויש פה
הרבה איכסה."

"אבל מבחוץ הוא עדיין יפה." - חייך סבא.

"מבחוץ הוא יפה, אבל מבפנים הכל איכסה." - מלמלה הקטנה.

"נכון, מתוקה." - חייך אליה סבא. - "עכשיו את יודעת, שגם אם זה
נראה יפה מבחוץ, צריך לבדוק, אם הוא גם יפה מבפנים."

"אבל, סבא," - הקטנטונת הרימה עיניים סקרניות. - "איך ידעת,
שהוא לא יפה בפנים, לפני שחתכת אותו?"

סבא הביט בחיוך בנכדתו וענה על שאלתה: "כשהרמתי את התפוח,
לחצתי עליו בעדינות והרגשתי, שהוא רך."

"אה... גם אני הרגשתי שהוא רך, לפני שחתכת אותו."

"עכשיו את מבינה?"

"כן... בטח..." - לחשה הקטנה.

"ורק שתדעי, מתוקה," - הוסיף סבא. - "זה נכון לגבי כל דבר, גם
אנשים יכולים להיות יפים מבחוץ, אבל מכוערים מבפנים."

"אנשים?!?" - התפלאה הקטנה.

"כן, אנשים." - השיב סבא.

"כמו השכנה שלנו, שגרה לבד?" - המשיכה הקטנה. - "זאת שתמיד
מתלבשת הכי יפה ונראית הכי יפה, אבל תמיד צועקת על כולם
ומקללת?"

"בדיוק." - חייך אליה סבא. - "ועל זה אומרים: 'אל תסתכל בקנקן,
אלא במה שיש בתוכו'."

"אה... אה..." - הקטנטונת הייתה נרגשת. - "הקנקן יכול להיות
יפה מבחוץ, אבל בפנים יכול להיות הרבה לכלוך, שמבחוץ לא רואים,
כמו אבק ומים מלוכלכים."

"בדיוק, ילדונת." - סבא חייך אליה מרוצה מהבנתה את הדברים.