פגעתי בכל בשר ודם שהעז להרים עליי יד
שמעתי את הקולות הרחוקים של הנדכאים, של המושפלים
באתי מארצות רחוקות לעשות פה סדר ומשמעת
אני האדון, אני השליט, אני שומר הסף של הגורלות
"טוב למות בעד ארצנו," הם אמרו
אבל האנשים ברחוב גוררים רגליים,
משחקים משחקי ייאוש וכבוד
כי אנחנו באנו ל-פה בשביל מה?
הם שואלים והמדינה במלחמה
מקריבים קרבנות אהבה לאל המלחמה
העצים עומדים עירומים בשלכת, ואין מי שיטפטף דם לתוך המבחנה
אולי זה הפער בין המצוי לרצוי
אולי מלחמה בין האגו להעדרו
אבל כשאני מפליג על הימים, בין שבע היבשות,
עיניי רואות מראות גדולות מאוד
מפלצות ים ומפלצות ביבים,
ותנינים בגודל ספינות, ולווייתנים בגודל רחובות
הם תמיד טובים אליי - כל מפלצות הים
מכבדים אותי בנתחי בשר מדמם, ונותנים לי לשתות דם טרי
אבל לא בזאת רציתי, לא לזאת קיוויתי, לא לזאת חתרתי,
אלא לחסדו של האל עליי אדמות, וחסד האהבה השולט בכל
עירומים הם עומדים, חסרי אגו ומסתכנים בחייהם
עירומים הם עומדים, לפני הבור הגדול, קבר אחים
ככה נראים החיים? הם שואלים
בטח יש עולמות אחרים
ואכן יש, ואני ראיתי אותם
עולמות מים ועולמות אוויר, ועולמות ריק וואקום משכר
עולמות בהן שותים יין ומנגנים על כינורות,
לשם אני רוצה ללכת
והם פותחים מהדורת חדשות, והם קוראים בעיתון, ושואלים -
"כל העולם חסדו? כל העולם חסדו?"
והם עומדים חסרי כל לפני הבור ואומרים -
כל העולם חסדו. |
