אתה לא באמת רוצה את מה שאתה רוצה. זאת עובדה ידועה לכל. הצו
האבולוציוני דורש ממך - לך תזיין, ואתה צריך ללכת לזיין כדי
למלא את הסיפוק הזה. אם לא תלך ותזיין תוכה בעצב ובדידות
וריקנות. זה כולל את כל מכלול הרגשות, הרצונות, החיים
האנושיים. אתה מעולם לא יכול לחרוג מעבר לגבולות הברירה
הטבעית. מעבר ליכולות, תשוקות, הוויה, הווייתה של האבולוציה
כפי שהיא מתגלה ביצור התבונתי - האדם. והאדם לפיכך הוא בית
סוהר.
אבל ההבנה הזאת לא מובילה לחירות וגאולה, כלל לא. הבחירה
השנייה זה פשוט עניין של המצאה, זיוף. אם תשקלל ערכים מחדש,
רצונות מחדש, אז הרי שתשקר לעצמך. וגם חייך יהיו מהולים בעיקר
בכאב וברפש, שכן אתה אסיר אשר לחופש קורא.

אבל כל זה הוא לא העניין. העניין הוא שיש פה פרדוקס קטן.
הלוגיקה, ההוויה שלך לא מותירה לך מקום לדבר מלבד עבדות, או
שקר.
האמת החופשית היחידה שאפשר למצוא, מסתבר, היא בין הסדרים, של
ההוויה, של הלוגיקה, של העבדות והשקר. שבירת כל ההגדרות. חופש
מוחלט. איך זה מתבטא? אין לי מושג.