ערן כהן אבידן / חלב |
מעוות
מסנוור
מגדל
קוצר.
מעלי, מביט עלי בלי בושה.
מעוות, מסנוור, מגדל.
קוצר.
אני נושם את מעט האוויר שנשאר לי
מלטף את זוג רגלי השעירות
לוחש משהו לעצמי, מתבייש.
הוא, האיש הגדול, הקירח,
יורד אלי לאט, גולש על חבלו המתוח
מביט בי בעיניו הריקות, הלבנות כחלב.
הוא פותח את פיו הענק.
אני נופל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|