קורא מחשבותי מן העבר,
ודומע מהחוויות שנצרבו וחוזרות אלי כה בקלות.

מחשבות קיצוניות שהיו  כה צלולות בראשו של הילד הבוגר שהייתי,
טעם מלח הדמעות שזלגו ורעד הפחדים שלא עזבו.

כמעט וחוויתי את המוות.
ובשבילך, כאילו באמת עזבתי את העולם.

הכאב שלך נחבא מעיניי באותם הימים.
האהבה הסתירה באושר את הזמן שלא היינו יחד
ולאיטנו דעכנו בלי ידיעתי.

הבנתי את זה לפני יותר מעשר שנים...

אהבתי אותך אהבה טהורה של ילדים חולמים,
כשחלמתי וגם כשחלומי היה למציאות.

כבר אז הבנתי והשלמתי, כי המציאות היא ''האלוהים'' ואין מלבד
להכילה ולקבלה.

הלוואי והיית החברה הכי טובה שלי גם היום.