איש אחד בעל שמונה ידיים ושמונה רגליים - עומד על הראש
סביבו מסתובב החדר - אחד, שתיים שלוש
הדלת סגורה, אין נכנס ואין בא,
רק הכתלים סביב שעושים מנגינה

הוא מתלבש טוב-טוב, חם לו, קר לו
הוא עושה מקלחת חמה - קרה
הוא מכין שעועית מקופסא, הוא אוכל שניצל שהוקפא
הוא חותך וקוצץ את הירקות לסלט דק-דק-דק

טוב לו, ורע לו, ומר לו, וחנוק לו,
הוא רוצה לדהור על הטנדר הישן,
בין המלחמות בתוך אש ועשן
לצאת למלחמות בטחנות רוח ב-של עלבונות ישנים,
להמריא למרומים על אבני מדרכת צבעוניים

בהתחלה הוא קם בהיסוס, מביט אל העולם
"זה כשר?" הוא שואל, טועם את הבוקר, "זה אכיל?"
בסוף היום הוא כבר סחוט מההתרוצצויות של עצמו,
נכנס למיטה ויישן כמו תינוק

כל בוקר אותה מסיבה נפתחת,
מעגלים ומלחמות שהוא יוצר בראשו,
אתגרים שלא עושים דבר מלבד לאתגר אותו,
ומנוחות קצרות של חמש דקות אחרי ארוחות קלות

"מה אני, אני רק בן-אדם,
אני חי ועובד כמו כולם,"

והוא משחזר את ההווה שלו פעם אחר פעם, בכל יום מחדש
שום-דבר לא משתנה באמת בין אתמול למחר, בין חג לחג
אם איש ליד כופה עליו שינוי - הוא מצליף בו -
"זה לא בסדר, ככה לא נוהגים,"
כי כל יום חייב להיות כמו שהיה לפנים
רק ככה יודעים איך נוהגים.