מסיבה. בעצם ערב השקה. המון אנשים יפים. אפילו לא רועש מדי.
ניגש אלי עם כוס שמפניה. מתחילת הערב שמתי לב לצמות שלך. אני
יאיר. אפשר הוא שואל. אני מקבלת את השמפניה ואומרת שאפשר. ממש
נחמד פה הוא אומר. אני לוגמת ומהנהנת. קראת את הספר שלה הוא
שואל ואני שוב מהנהנת. בואי נסתכל רגע בעיניים, אומר ומבצע. יש
לו נמשים בתוך העין, על האיריס. אני מחייכת והוא יודע על מה.
עונה שסבא שלו היה ג'ינג'י מנומש. בלי למצמץ מספר שהוא מגדל
שלושה כלבים וחתולה אחת ומשתמש בגראס רפואי ומקווה שזה לא
מפריע לי. הוא מציין את זה כי יש לי מראה טבעוני לדבריו. לא
ירדתי לסוף דעתו. מילא. אני ממצמצת רגע ומפנה מבטי לחלל האולם,
סוקרת את האנשים ושמה לב למפלס השמפניה שיורד מהכוס ועולה אצלי
במעלית ישירה למח. מחזירה את עיניי ושלו מחכות באותו המקום.
אני רוצה להכין לך ארוחת בוקר. איך הוא יודע שאני כל כך אוהבת
ארוחות בוקר, אני תוהה ביני לביני והוא ממשיך, וגם ארוחת ערב
וצהריים. אני רוצה שנסע יחד לפראג ושנלמד לעשות אהבה זו לזה.
אני חושבת לעצמי שהשמפניה טשטשה לי את האזניים ואני משתדלת
מאוד להבין באמת מה הוא אומר. אני מנסה להזכר בשמו. המח שלי
משייט ואין לו מושג באיזה כיוון לחפש. אני רואה את השפתיים שלו
זזות ומצליחה לשים לב שהעפעפיים שלי נסגרים. אני חשה את הבל
פיו על אזני הימנית, שואל אותי מה אני אומרת. אני מצליחה להבין
שזו היתה הכוס החמישית שלי, על קיבה ריקה, איזה צרוף משעשע.
חולקות אותן שלוש אותיות. אני שומעת אותי אומרת בקול. מה, הוא
שואל. אני עונה שזה אפילו חרוז. הכל בסדר איתך הוא שואל ואני
מרגישה יד על כתפי השמאלית. אני מצליחה ליצור חרך בעיניים
ונזכרת בנמשים. אני כנראה מחייכת. הבהלת אותי הוא אומר. אני
לוקחת שאיפה גדולה. יודעת שאני מבוסמת מאוד ועייפה עוד יותר.
אז מה את אומרת הוא שב ושואל. העפעפיים שלי עושים יד אחת עם כח
הכבידה וכל שאני מבקשת ללא קול הוא את המיטה שלי ולהתעורר בלי
כאב ראש. בעל הכלבים שואל אם הכל בסדר ואין בי כח אפילו להנהן.
מי שותה כל כך הרבה על קיבה ריקה.
הו הנה את, אני שומעת כמו מרחוק את קולה של מיתי, חיפשתי אותך
היא אומרת ואני מנצלת את החיבוק שלה ומשעינה עליה את מלוא כובד
משקלי. הי, היא אומרת לו. אני מיתי. אני יאיר. נכון. קוראים לו
יאיר. המח שלי מבסוט שמצא לבסוף. ואת בטח רוצה הביתה, נכון,
היא שואלת את חושיי הכבויים. אני מצליחה לפקוח מחצית עין אחת
ולסמן לה בהחלט עם תנועה מאוד מאוד מינורית של הראש. יאיר, אתה
תצטרך לעזור לי להכניס אותה לאוטו היא אומרת לו. ולי היא אומרת
שאני מוכרחה לאכול משהו לפני שאני שותה, שאני נורא כבדה לה
עכשיו, ושאני צריכה לזכור שמשתיה לא שובעים ושבכל מקרה הגוף
שלי לא הסתדר מעולם עם יותר משתי כוסות. אז מאיפה אתם מכירים
היא שואלת אותו, מעל ראשי, כשאני נתמכת בה משמאל ובזה שקוראים
לו יאיר מימין. אנחנו לא ממש מכירים הוא עונה. ואני שומעת את
עצמי צוחקת ואומרת לה שהוא רוצה להכין לי ארוחת בוקר, צהריים
וערב, שנסע יחד לפראג ושנלמד לעשות אהבה זו לזה. אני יודעת
שהיא מסתכלת עליו. אני עדיין צוחקת כשהם מכניסים אותי לרנו
שלה. את מטורפת היא אומרת לי ומשעינה את הכסא לאחור. ככל הנראה
נרדמתי כבר ברגע הזה.
התעוררתי עם כאב ראש. חיכו לי שתי הודעות. אחת ממיתי שמבקשת
שאצלצל להגיד שהכל בסדר ואחת מיאיר שקיבל ממנה את המספר שלי
ואומר שהתכוון ממש ברצינות לכל מה שאמר אתמול. שישמח לבשל לי
ריזוטו כבר הערב ושהוא כבר בדק בחוליו וראה שיש טיסה לפראג
בעוד ארבעה ימים בתשעים ותשעה דולר. יש עוד שבעה מקומות ואם
נזדרז, נוכל להיות שם בעוד ארבה ימים ושזו העיר בהא הידיעה
לעשות בה אהבה.
בעיניים עצומות שלחתי יד למגירה, הוצאתי שני אדוויל, ביקשתי
מהם מאוד יפה לעזור לי ושתיתי אותם עם הבקבוק שעל השידה.
יכולתי לראות את הגוף שלי שב ונשמט על המיטה תוך שאני מבקשת
לחלום על איך מלמדים לעשות אהבה.