[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית ארגמן
/
לא פורסם #1

כשהכאב מתחזק המילים נכתבות לי על המקלדת מעצמן. אין שנייה שבה
אעצור או אחשוב, אסנן את המילים או אתקן שגיאות.
יש דברים שעדיף לתת להם לזרום.

אני אוהבת אבל זה לא מספיק.
אני עוד יכולה לשמוע את המילים שלי מהדהדות בחלל החדר. לא
מתפוגגות כבר שבועות. אמרתי את האמת, והאמת היא שאהבתי אותך.
ידעתי שזו אהבה כי מעולם לא הרגשתי כזה חיבור למישהו, כל כך
הרבה תשוקה ורצון לבלות איתך בכל רגע נתון. והיינו ככה, הזוג
המושלם, להרבה זמן.
היינו שונים. באים מרקע אחר, עדתי ואזורי גם יחד. הכרנו בצבא,
במסיבת סוף המסלול של שנינו. שנינו שתינו ואחרי לא הרבה
דיבורים התנשקנו על רחבת הריקודים, רבע שעה אחרי שהכרנו. חשבתי
שזה יגמר בקרוב, עוד סטוץ שלי כמו פעם. יצאנו החוצה וגיליתי
שלא חיפשת מקום לגעת בי אלא חיפשת מקום להכיר אותי יותר טוב,
לשאול שאלות ולצחוק מהמילים הנכונות.
היית במקום הנכון בזמן הנכון, וכל כך הוקסמתי. ביקשת את מספר
הטלפון שלי, ונתתי לך, לא בטוחה ברגשותיי עד אותו רגע אבל לא
שוללת מן ההתחלה.
והכרנו, ונפגשנו, ודייטים של מתחילים. זה היה קסום ומתוק, אני
זוכרת כל רגע מזה. היית הראשון שלי ואני שלך, כמו בסרטים. היית
כל כך מתחשב ורגוע, מה שהקסים אותי ובוודאי גרם לי להתאהב בך
עוד יותר.
היו הרבה רגעים טובים, אני לרגע אחד לא אומרת שלא. אבל הייתה
גם את ההרגשה הלא טובה שמרחפת ממעל. זה התחיל בדברים הקטנים,
כמו זה שאתה לא שוטף ידיים מספיק  ומצחצח שיניים רק אם מזכירים
לך. הפריע לי שחבר של אמא שלך מעולם לא טרח לומר לי שלום.
עיצבן אותי ששנינו חסרי רישיון נהיגה, מתקשים להפגש בצורה נוחה
לשנינו. אבל הכי שינה לי זו ההרגשה שמשהו חסר. הרגשתי שאתה לא
יודע לבטא את הרגש שלך. כאילו אתה מרגיש אהבה אבל מתקשה
להראות. חוץ מ'אני אוהב אותך' שלא אמר יותר מדי. הסוד הוא
להראות שאוהבים. זה ללטף לי את הפנים, זה להביא לי עוד שמיכה
כשקר, זה לחשוב על מה אני אוכל כשנהיה אצלך. זה לשלוח לי
הודעות נחמדות, לא להסתיר אותי מהמשפחה שלך ולא לפחד להכיר את
החברים שלי. פשוט היית אטום מדי בשבילי.

ובגלל זה אמרתי לך שזה לא יעבוד יותר.
וזה כואב גם לי. זה שורף אפילו, אוכל לי את העור מבפנים. אבל
אני יודעת שזו הייתה ההחלטה הנכונה. שאם זה לא מרגיש בסדר אז
זה לא., ולא צריך להכריח. אני כותבת את זה עם גוש ענק בגרון
שמפריע לי לנשום כי אני מתגעגעת ואוהבת.
אבל זה לא מספיק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ליבי, ליבי,
ליבי, הו כתם דם
שותת...



חרגול מגיב על
ירידת "משמר
המפרץ" מן המסך


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/4/18 11:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית ארגמן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה