הִכְנַסְתִּי לָהּ אֶצְבָּעוֹת
הִנֵּה הוּא, קֻדַּשׁ הקודשים הַמְּדֻבָּר
וְזֶה הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי מְחוֹלְלוֹת אֶת
דַּרְכָּן    בַּמִּין
     מֶרְחָב      זָר
רִיק        לְהַחְרִיד
[אֲנִי, זֶה הַמַּרְגִּישׁ שֶׁפּוֹלְשִׁים אֶל הווייתו!]
נִכָּנֵס עַד מלוא כֹּחִי
  כָּל אֲשֶׁר        אצבעותיי
          מִשֶּׁיְּגַנֶּה
וְהִיא גּוֹנַחַת    
                     וּמִתְפַּתֶּלֶת..
זֶה     אֲנִי  
  הַנָּע  בַּמֶּרְחָב..
הָרֵיק לְהַחְרִיד וְהַזֵּר..כל כך
     ריק
זֶה
אֲנִי..


-וְיֵשׁ מִשְׁפָּט אֲשֶׁר מָצָאתִי פַּעַם בַּסֵּפֶר
וְנַחְרֹּט בִּי וּבְכָל פַּעַם כָּזֹאת אֲנִי
מְמַלְמֵל ומוכחת לִי אמיתתו;
קָשֶׁה יוֹתֵר לִהְיוֹת קָרוֹב בְּבָש-ָר עִם רָחוֹק
בַּנֶּפֶשׁ, מֵאֲשֶׁר קָרוֹב בַּנֶּפֶשׁ אַךְ רָחוֹק
בַּבָּש-ָר.

- אַךְ אמיתתו לֹא מֻחְלֶטֶת.
קָשָׁה, עֲדַיִן קָשֶׁה יותר לִהְיוֹת רָחוֹק בְּבָש-ָר
                                           עִם הַקְּרוֹבָה
שֶׁלִּי בַּנֶּפֶשׁ.