|
אֲנִי צִיֵּד
לְלֹא מוֹרָא.
בָּעֲרֵבוּת, וּבֶעָרִים
בְּיַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם ואיזורי הַקֶּטֶל
שֶׁל רְגָעִים
שֶׁל הסתלבטויות הַנּוֹגְעוֹת
לדיאלוגים הקמוצים בְּיוֹתֵר
שֶׁבְּתוֹךְ הַקְּצָווֹת הַנִּסְתָּרִים שֶׁל
הַפְּעֻלּוֹת הָאַקְרָאִיּוֹת בְּיוֹתֵר (כְּמוֹ תּוֹרָנוּת
מִטְבָּח)
[כְּמוֹ פָּשׁוּט לִזְרֹק אֶת הגסטרונומים
הַמְּלֻכְלָכִים בְּיוֹתֵר לַפַּח]
חִצַּי; הַזְּמַן
כְּשֶׁהוּא נָח עַל גַּבִּי אֲנִי
רוֹדֵף אָחוּז אמוק
וְצַד אַחֵר הָרְגָעִים!
צַדְתִּי אֶת הָרֶגַע אִתְּךָ.
צֵל אוֹר יָרֵחַ, דְּמָמָה, וְעֵינַיִךְ
צַדְתִּי אֶת הָרֶגַע הַזֶּה
יָשָׁר אֶל תּוֹךְ לב לִבּוֹ שֶׁל הַנּוֹף
(ש-ָם לְרִאשׁוֹנָה הִכַּרְתִּי אֶת
הָרַחֲמִים הַמִּתְלַוִּים אֶל פְּעִילוֹת הַצַּיִד)
אֲנִי צִיֵּד בְּקָנֶה מִדָּה הִיסְטוֹרִי.
אֲנִי מוֹרִיד אֶת הָרְגָעִים אֶחָד-אֶחָד
שׁוּם קָסַם-קָטָן לֹא פּוֹסֵחַ מֵאַכְזָרִיּוּתִי
וְדִמְיוֹנִי הַסּוֹטֶה הַצָּמֵא לְדָמוֹ הַמֻּש-ְכָּר
- אֲשֶׁר נִשְׁטַף בְּכָל לַיְלָה
בַּנָּהָר האבדון הַגָּדוֹל
המשתרך מִתְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַיְּקוּם
עַד - קִצּוֹ שֶׁל הָאֲנִי
אַחֵד-אֶחָד אֲנִי מוֹרִיד אוֹתָם
שֶׁחֲלִילָהּ לֹא יְשׁוֹטְטוּ
לָהֶם כְּאַיָּלִים בָּעֲרֵבוּת,
שֶׁלֹּא יתעופפו לָהֶם
כזני צִפּוֹרִים
נְדִירִים-נְדִירִים באמזונאס
אֶלָּא שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אִתִּי וְאִתִּי בִּלְבַד
לְעִתִּים עִם צַיָּדִים אֲחֵרִים
וְעִם לְבַדָּם שֶׁלָּהֶם
בְּסוֹפוֹ שֶׁל עִנְיָן!
זֶה נִשְׁאַר אֵצֶל כָּל אֶחָד לְבַד-לַבַּד
מְעַרְבְּבִים וּמְבַשְּׁלִים בְּתוֹךְ
הַנְּשָׁמָה אֶת הַקָּרְבָּן
וְאוֹכְלִים אֶת זֶה נָא
כְּשֶׁהַסְּכוּם שֶׁלְּצִדָּם מִסְתַּכֵּם
רַק בכמיהה וְהַרְבֵּה אָהֲבָה
הִנֵּה הָאֲרוּחָה; הִנֵּה הַנּוֹף
מָה שֶׁנּוֹתַר הוּא לַגּוֹוֵעַ
אוֹ לֶאֱכֹל |
|
|
שירה, הקטע הזה
שאת לא יוצאת
אתי, זה סופי?
ארגנטינאי בודק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.