ברקע כל יום, כל הזמן,
כי היית שם,
כי הרגשת הכל וחווית,
על בשרך, זה חלחל לדמך,
הפך לחלק ממך,
הפך לחלק ממני.

ברקע כל יום, כל ימות השנה,
כי נכחת שם,
בזמן אחר, ביבשת שונה,
לא הצלחת לברוח, לא באמת,
את משא הסבל הבאת אתך,
כי היית.

ברקע כל יום, וכל ליל,
כי ראית, כי שמעת,
הרחת, טעמת, מיששת,
שנים של אלימות ושנאה,
של תחושה נוראית ודחופה,
תחושה של חוסר אונים.

ברקע כל יום, כל שעה,
כי ננטשת, כי חשת בגידה,
הגעגועים שהגדירו אותך,
כף ידה שדחפה, שהצילה,
ממשיכה לכאוב בגבך,
כך גם כואבת ידי.

ברקע כל יום, כל דקה,
כי נמשך העלבון,
היד שאחזה וקולו המנחם,
בדרך לבית התפילה,
עלבונו הצורב של סבי,
עד היום מתקיים בזקני שלי.

ברקע כל יום, כל רגע,
כי נותרת חשדן, לא בוטח באיש,
לא מוכן להיות למסכן,
לא תהיה עוד פליט,
מתאמץ להחזיר את מה שהיה וחלף,
מנסה ליצור את מה שהיה שם חסר.

ברקע כל יום, כל שניה,
כי שרדת, כי היית חזק,
כי נותרת בפנים אדם מאמין,
כי החכמת להמתין,
כי היו גם אנשים טובים,
כי הטוב חייב לנצח.

ברקע כל יום של חיי,
כי היית שם וחלק נותר,
כי הורשת לי מבלי שאבחר,
כך אני יושב תמיד בקצה השורה,
מחפש היכן הדרך פתוחה,
מצפה לעתיד, קצת לא בוטח וקצת מאמין.

זה ברקע תמיד, כל חיי,
כי היית שם...