הוא היה שם אתך ברגע ההוא
עת נלחמת על רוחך הבלויה
הוא עמד בחזית וספג בשבילך קול ירייה
כל ירייה.
הוא פגש בך עוד פעם, הולכת רגל צנועה
וזכר הטעם בדרכו האחרונה.
אישה דוויה
מיטה ריקה
כל מה שידע לבך הפך לזיכרון
דועך
על מפתן חדרו של אהובך נעול גנך
השאיר לך את המתנות הכי יפות שיש,
אבל עכשיו כשהוא הולך
זה לא נהיה יותר קל
אישה גלויה
ששלח לך מרחוק
אז על פניך בת של שחוק
ומילים מאין אלו עוד ישכיחו כאבך
ונר לבו אינו דועך
כי אז נשבע לך לעולם שלא יכבה
עטור שבילך בדמעותיו
והוא ישגיח לעולם על בחירותייך
ואין בו רע עכשיו יותר, כי אם זכרון בוער
וגעגוע שישרוף אותך בנתיים
"אני אוהב אותך," לחש לך,
ועדיין. |
