המילה הראשונה היא בעלת המימד המכריע.
ממנה נוצרה הפרספקטיבה.
היא תמשוך אחריה שובלי מילים, בזרימה מתארת את הנימה של הסיפור
כולו.
הנימה הייתה געשנית ובלתי מובנת, מושכת בסיפור זה ונמשכת
לסיפור אחר, שבולע   את הנימה אל מהותו ומקיאה בשצף פורץ, של
אמירות בלתי מרוסנות שאינן מגיעות לתכליתן, והן נספגות בקירות
הנשכחות כלא היו מעולם ולא נאמרו כלל.
זו הייתה המילה הראשונה שנתנה את הטון.
היא יצרה פתיח שהוביל ליכולת להיכנס לעובי הסיפור, מבלי יכולת
לשוב חזרה לתקן או לשנות דבר מה בהתרחשויות שכבר קרו, ולא נותר
אלא להמשיך אותו עד סופו, חי או מת.
אין לדעת כעת.
אופוריה!!!
אופוריה היא המילה שפתחה את הדלת, אל עולם מוקצה מחמת עוצמת
התרמית הגדולה מכולן שתוכנה - חיים.
החיים כמשמעות.
משמעות החיים באופוריה.
כל התכנית והאמירות היו בדיות ותעלולי מוח, שניזון מיכולת של
דמיון בלתי מרוסן, לתעתע בכל מי שחשב, הגה או שמע באופן שהוא
דבר משהו.
כל דבר, המראות שנראו לעיניו לא היו אמתיות, וההמיה והרעש
שנשמעו באוזניו, לא נשמעו מעולם ביוניברס. היו הרבה מצבי
אשליה, פאטאמורגנה של מקרים שנצפו ונעלמו כלא היו.
הזמן חלף בעולם של תעתועים והבלי הרוח שהסעירה את מוחו שניסה
להשתלט על המהומה ולעשות סדר בחייו ולא עלתה הצלחה בידיו.
תמיד לאחר מאמץ קודח, שב הוא לאותו מקום בו המילה הראשונה
הייתה שלטת ולא היה מנוס ממנה, אלא רק כעבור הסערה ברוחו
ובנפשו.
הוא היה כבול בשלשלאות פלדה, לתאווה הזו של מוחו, להמציא
סיפורים תלושים מן המציאות ולהאמין בהם.