כדורגל לא זוכה להרבה מחשבה בעולם האינטלקטואלי. למעשה הוא
בקלות הופך לבוז, באופן מיידי עבור אדם 'חושב', שהרי זה
איוולות להביט במספר אנשים נלחמים על כדור. אך בכדורגל, כמו
בכל ספורט תחרותי, יש יצירתיות לא יודעת גבול, ויופי עצום
שבקלות יכול לפסוח מן העין.

במשחק כדורגל אפשר לשים לב איך לכל משתתף ומשתתף יש את הסגנון
הייחודי לו, במובן עמוק וחודר ביותר. הסיטואציות הספיציפיות
עבור כל אינטיליגנציה אישית, יחד עם המוטוריקה הייחודית לגוף,
נכנסות אל תוך המשחק ומוצאות מקום לביטוי כדבר שלא ניתן להגדיר
אותו כפחות מ'נשמה'; הלך רוח ייחודי ביצירת מחשבה ופעולה
המונעות מהרצון להגיע אל המטרה - השער.

זה נכון לגבי כל ספורט תחרותי, כמה שהוא יותר מורכב - אך עם
זאת פחות טקטי, כך הנשמה מוצאת יותר מקום לביטוי.

- פוטבול זה משחק עם מעט מאוד נשמה. יש בו הרבה אסטרטגיה
וחשיבה, ויכולת היצירתיות של המשתתף הבודד הוא מעט מאוד.

- בכדורסל יש המון נשמה, אולי אפילו יותר מן הכדורגל. אופי
הובלת הכדור, אופי הטכניקה הנדרשת לקליעה לסל (בניגוד לבעיטת
הכדורגל הדלה או לטאצ'דאון חסר הטעם), קו השלוש, מותיר המון
מקום למשתתף יחיד לחשוב ולנוע.

טניס, כדור-יד, בייסבול - לא מוצא בהם הרבה נשמה.

כדור-עף - הרבה נשמה.