הבן-אדם מדבר לעצמו
מזמן נמאס להקשיב לו
יש לו סטוק של משפטים קבועים,
אותם הוא שולף בהזדמנויות שונות
אני רוקד על הבניין הכי גבוה בעיר
מעליי ירח מלא רווי חלב
אני מצפצף עליך ועלייך ועליכם
לא הרווחתם את הזכות שאכבד אתכם.

יש לי עיניים מזהב
הן רואות הכול
וכשאתה נופל ברחוב, נסער
איש לא ניגש אליך.

יש חיות עם קרניים שמשוטטות ברחוב
יש מלאכים לבני כנפיים שגרים בחלונות
הילד שוכב במיטה כי הגיע זמן לישון
האור כבוי, ההורים אוכלים בשקט,
עיניו פקוחות והמוזיקה מפזרת שדים,
כי הוא לא יכול להירדם.

אתה רואה אותה מתוחת גרביונים
מדדה בקושי על עקבים גבוהים
שיכורה וממורמרת
יורקת קללות שקטות.