הבן-אדם מדבר לעצמו
מזמן נמאס להקשיב לו
יש לו סטוק של משפטים קבועים,
אותם הוא שולף בהזדמנויות שונות
אני רוקד על הבניין הכי גבוה בעיר
מעליי ירח מלא רווי חלב
אני מצפצף עליך ועלייך ועליכם
לא הרווחתם את הזכות שאכבד אתכם.
יש לי עיניים מזהב
הן רואות הכול
וכשאתה נופל ברחוב, נסער
איש לא ניגש אליך.
יש חיות עם קרניים שמשוטטות ברחוב
יש מלאכים לבני כנפיים שגרים בחלונות
הילד שוכב במיטה כי הגיע זמן לישון
האור כבוי, ההורים אוכלים בשקט,
עיניו פקוחות והמוזיקה מפזרת שדים,
כי הוא לא יכול להירדם.
אתה רואה אותה מתוחת גרביונים
מדדה בקושי על עקבים גבוהים
שיכורה וממורמרת
יורקת קללות שקטות.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל עוד צביקה
פיק לא ראה אור
בבמה חדשה, היא
לא שווה
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.