ביער הגדול פרצה המהומה, ג'וסף החמור נער בקול גדול, הוא החליט
לחשוף בפני הפיל
את הסוד, שמעיני כולם נסתר: "אתה שמן, אדון פיל, אתה שמן
ומכוער עם האף הזה שלך."
צחק הפיל ולא השיב וג'וסף החמור המשיך לנעור, לקרוא בקול, בכל
פעם שהפיל לידו עבר,
כשהוא מחייך.
יום אחד, זה קרה, באגם, כשהפיל רחץ והשפריץ מים מחידקו על
סביבותיו, חיות רבות היו שם ליד, ושמחו להתרחץ במים, שהפיל
השפריץ, וכולם שמחו, רקדו וצהלו, ורק ג'וזף החמור קרא בקול
נוער: "איך אתם יכולים ליהנות מחברתו של פיל שמן?"
ואז הגיעו לאגם דובון קטן ואימו הדובה, וגם הקרנף, הביט בהם
ג'וזף, שמעולם לא שם-ליבו אליהם, לפני כן.
"זוז מהדרך, חמור מטומטם, אני רוצה להגיע אל האגם." - הודיע
הקרנף.
"אויש אתה שמן ומכוער יותר." נער ג'וסף בקול קטן, ומיד מצא את
עצמו באוויר עף, מנגיחת קרנו של הקרנף. פצוע וכואב מלמל ג'וסף
לעצמו: "הוא גם מכוער באישיותו." - כשלפתע הרגיש, שהוא לגמרי
רטוב, והבין, שהקוף והדובה מטפלים בפצעיו.
"תגיד תודה לפיל." - חייך אליו הקוף. - "בחידקו הביא הוא מים,
לנקות את הפצעים."
ולפתע, ראו זה פלא, ג'וזף הבחין, שלידו עומדת אתון יפהפיה,
והיא אליו נערה: "אתה יפה כמו כוכב."
הוא חייך אליה ונער: "גם את יפה." - אבל עדיין לא הרגיש מאושר.