עָטוּר עוֹר
נִרְקָמוֹת לוֹ תווי פָּנָיו
בצלבי זִכְרוֹנוֹתָיו
הַזְּמַן מִתְגַּבֵּשׁ לוֹ בֵּין עורקיו
וְיוֹצֵר לוֹ אֶת הַנֶּצַח, שֶׁיַּכִּיר בּוֹ
מבחוץ
יֻצַּר אֶת הָאֲנָשִׁים
אַתְּ הַמַּרְאָה
הַנֶּצַח מַכָּרוֹ אַךְ שֶׁוֶּתֶק
לַנּוֹכָח הַדָּם הַזּוֹרֵם
מַשְׁמִיעַ רַק קוֹלוֹת אֲנָחָה
וְהַנֶּצַח בְּתוֹרוֹ יוֹצֵר אֶת הַזְּמַן!
דַּוְקָא רַק בִּגְלַל שֶׁהוּא מַכָּרוֹ
מַכִּיר בַּזְּמַן שֶׁמִּתְמַשֵּׁךְ וּמִתְמַשֵּׁךְ
בעורקיו אַל גְּבִישִׁי זִכְרוֹנוֹת
אֶל מָחַלְתָּ סַרְטָן; הָאָדָם
וְהַתְּחוּשָׁה מְנַסָּה לְהַכִּיר
גַּם הִיא בַּנֶּצַח
עוֹמֶדֶת דֹּם, דֹּם
תַּחַת שָׁטַף קִיּוּמָהּ שֶׁלָּהּ
עוֹמֶדֶת דֹּם
אֶל מוּל הַנֶּצַח הַזְּמַן וְהָאַהֲבָה!
מְנַסָּה לְסַמֵּן
אֶת אֲשֶׁר בָּהּ |
