ביקור במצפה רמון ובהר הנגב, מרץ 2018
---


שחרור

הרוח כאן כדי לשאת את כולם.
אל הנודדים במחשבותיהם או בגופם,
ביחִידוּתם או בתאוֹמִיוּתם,
כאילו היו בשר מבשרה, ילדיה האהובים,
בהגייה נכונה, עם הַשְׁמָטוֹת נכונות
וצחוק מתגלגל שאין בו רבב,
מושיטה היא ידיים נדיבות
ומספרת על שחרור, עמל, התחדשות.


חסידוֹת

[א]
מעל המכתש, כנף אל כנף,
מַקּוֹר פּוֹרֵם רוח אל אופק משותף.
מעל המכתש, בדרך לשם,
נושאות עימנו בית טוב וחם.
אומץ, לֵאוּת, אומץ, חת,
אלפי שאיפות, אמונה אחת.
מעל המכתש, מַשָּׁק שחור-לבן,
וצהוב של שמש, לצידנו, נאמן.

[ב]
בטח נגיע אחרי ההרים,
אי שם למקומות אחרים,
סְרוּגֵי נחלים בהם מים זורמים,
מקומות היודעים לילות וימים.
בטח נגיע אחרי ההרים,
אי שם למקומות עשירים,
בְּדגים, בְּחמלה, לִשְבּוֹעַ נוכל,
גוזלינו ישירו שם עד החלל.

 
מצפה רמון

[א]
עיירת מצפה ולצידה כלא,
בית לאלה ולאלה.
ארוחה חמה, שגרה, חורף רטוֹב,
נוף אחד רחוק, שֵׁנִי חי, קרוב.
מי שלא צפה מוזמן לצפות
ומי שלא פשע מוזמן לִפְשׁוֹעַ.
עיירת מצפה ובשכֵנוּת לה כלא,
דרכים ישרות וגם כאלה.

[ב]
סמוך לעיירה, בסיס מלא מטוסים,
אולי מְעֵבֶר לגבול, מישהו זומם תכסיסים,
מתאמנים השכם והערב, אחרי כל טיסה תחקיר,
הכי כיף להמריא ביום שמשי ובהיר,
ואם בטעות עוברים את מהירות הקול,
אני מהר מחזיק את כל הבית, שלא יפול.


נדודים

נדודים של מעלה,
של מטה,
קוֹרְסִים אחד לתוך השני
ונבנים מן הָאַיִן.
לגלוג, שלכת.
הנני שוב הולכת.

 
אתה נהדר

כשסביבךָ מִדְבָּר ואתה נהדר,
שזיף מלבלב, לָבֶנְדֶּר לכבודו שר,
אוויר צח, מעורטל, כמעט פחות קר,
ענן מהדהד גם אחרי שנשבר.

כשסביבך מדבר ואתה נהדר,
בכורךָ זה עתה משיעור פסנתר חזר,
מאחורי כל קליד גילה שמסתתר מיתר,
דמעות של הפִּצְפּוֹנֶת כבר אינן נהר.

כשסביבך מדבר ואתה נהדר,
שיר שכתבת מצלצל מספיק זר ומוּכָּר,
יודע לנשום בזמן, לא מדי מאוחר,
ולנוח בצל אֵלָה זה לא מיותר.

כשסביבך מדבר ואתה נהדר,
זוכר עוד לחזר ולהרגיש מחוזר,
אהבתך הגדולה עוטה חיוך מפוזר,
כששניכם מתחבקים בלי לומר.


שחורים ולבנים

שחורים ולבנים,
רזים וכאלו הנוהמים,
איש איש
במקומו מונח,
מ ת פ ל ל,
להיות מנוגן
ולוּ פעם יחידה
באצבעותיו הארוכות של האֵל.

 
פינות I

בבית שפינותיו מעוגלות,
שירי ילדים נשמעים
תיאטרליים יותר.


וָאלְס מטבח

שלושה קטנטנים,
רָאבָּק שלושה,
שאלות ותשובות
הן סביבה מתישה.

שלושה סירים,
כיריים, חורף קר,
שלושה ניחוחות
מתחרים עד ההר.

בשלושה רבעים
אתה נמצא ושר,
לב-תלתלים-אישה
ואין חסר דבר.


מדבר I

אוֹמֵר 'לא' וצוחק,
צוחק 'לא' וצועק,
צועק 'לא, לא, לא.'
אתה שותק וצודק.
הֵדִים אינם משחק.

 
משיח

בקולי קולות שיחים כעת נמים,
לילה זורח על מדבר פלאים.
חרשים בו שומעים, עיוורים רואים,
איזמלים מְפַסלים לַמתים חיים.

הוא קִיֵּים את שהבטיח, הנה!
בגלימה לבנה צועד המשיח.
צעד שטוח, הס, עצירה.
הירח מאיר לו כמו מנורה.
מבט לאחור, לצדדים,
הוא נראה כמו אִינְסְפֶּקְטוֹר קְלוּזוּ,
אם רק היה לראשו כובע מתאים.
שני צעדים, הס, דילוג, עצירה.
רושם בפנקס:
"כצפוי, הבחנתי בְּבחורה."

מְשִׁיחָא כאן, אך מלבדו אין אף אחד,
זולת חרדון פיסח המנסה לבחור צד.


האמת?

האמת עדיין מסקרנת אותי,
אף כי איני מספיק מהיר או איטי,
להתגנב אצלה, לגעת, לטעום,
מהם בעצם: חומר, זמן, מקום.


עמקים

שעתיים וקצת על מדרון,
מול עמק פלאי ורחב,
עשויות לדגדג בך מן רצון,
לנסח אגרת או מכתב.

אגרת לקרוב או למישהי,
מכתב שופע כמו לב,
מקושט, מבוית או פראי,
בו אתה בעיקר אוהב.

ואותו מורָד עוד יִגָּלֶה שם,
העמק צר מעט, צוהל, איתן,
שֶׁכֵּן מחלקו המיותם,
למילותיך המתרחבות נתן.


שִׁגְרָה

אולי הזמן הקצר ביותר, בו דבר הופך לשגרה,
הוא הַמֶּשֶׁךְ בין שתי מחשבות.


צעדים

נעליים נוחות, כובע, מימייה. משהו מתוק.
אחווה, צחוק, חֲרָטָה.
מחצית הדרך, יתכן שיותר.
פרח דק נרמס.
בשוגג הזדקר המסכן באמצע שביל,
בדיוק כשקורדינאטות, חיפזון או הפגת שיעמום,
היו חשובות מתפארת האביב.
הוא מצידו, ראה שמש וחש לחות טובה
והנה כוח במותניו לעלות ולנאום,
אולי רק לספר בדיחה ששמר בבטן כל החורף.
ההולכים כבר אינם, הצעדים תמיד שם.

סליחות הולכות ובאות, כמעט מתרוצצות,
מחפשות סולחים ונסלחים.


כוכבים

נדרכים כוכבים,
לשבור את החושך, ובום!
עיני הכל נשואות.


בֵּינוֹנִיּוּת

נדמה כי הֶהָרִים לעולם אינם שואפים לְאִי-בֵּינוֹנִיּוּת.
כאילו אין זה מֵעִנְיָינָם.


תהיה גיבור

מילה אחת אינה מספיקה,
גם לא פגז שבוי של תותח,
צריך לפחות שלוש, מנוקדות:
"אֲנִי", "אוֹהֵב", "אוֹתָךְ".

 
שְׁפַּכְטֶל

בואי נעשה שפכטל,
את הצעצועים נניח בַּפינה,
בואי נעשה שפכטל,
אחר כך נתלה שם תמונה.

ילדים ישחקו בתוך המסגרת,
הבית ילבש קצת פחות בַּלַגָן,
בואי נעשה שפכטל עכשיו,
ונצבע אותו בלבן.


לעיתים

אני מתפשט בִּפְנֵי הדברים לעיתים רחוקות כל כך,
עד כי הפעם האחרונה הייתה טרם נולדתי.
כיצד משליכים מילים מיותרות?


על גבעה מדברית

למרות ששקטתי הוא רק נעצר,
גמיש, חוטם צר, זנב מפואר,
מבטינו נגעו באותה נקודה,
על גבעה מדברית בודדה.

למרות שקיוויתי, הוא לא ניגש,
אולי מִלַּהַב המדורה חשש,
שועל קטן, פינג'אן, קפה שחור,
שנינו יודעים לשרוד חום וקור.


צללים

על שפת מצוק,
מביט אל האופק,
יש בו משהו רך.
מעולם לא שמעתי
מִדְבָּר צוחק.
מצמוץ. שקיעה.
יופי של צללים
ההולכים וּמִתְיַרְחִים.


מדבר II

לא הופך אבן מבלי להתפלל,
שאין תחתיה איזה בדואי שמתכרבל,
עם אשתו הראשונה כי השנייה יצאה לשוח,
על מטאטא אל הבאר עם כיוון הרוח.
מה אני מבין.


אביב

כשאַתְּ,
אביב מתרחש לפני הפרחים
וללא קורבנות חג.


קונסטנטין

קְרָא לי קונסטנטין, אמרתי לַיָּעֵל,
הוא הסתכל עלי במבט כמעט מתפעל,
אתה לא ישראלי, עם סנדלים, צבר כזה?
או שמא בגלל החום אני קצת הוזה...
לא, לא, קונסטנטין. אירופאי בפירוש!
הוא הניף את הזנב לסלק איזה יתוש,
סִמֵּן משהו באוויר, בחן אצלי את גוון העור,
אירופאי בשעה כזו כבר היה אדום כרמזור.

טוב ניחא אמר, קְרָא לי גברת קרפדה.
הסתכלתי לו על הקרניים, דימיינתי תהודה,
אתה לא יעל מצוי, שחי לו במדבר?
ראיתי תמונה בספר, הזָקָן נראה מוּכר...
לא, לא, גברת קרפדה. מלכת השלוליות!
הורדתי את התיק, שלא יפלו כאן טעויות,
הוצאתי מפה, אין ספק - מדבר יהודה,
לא יכול להיות שהחבר הזה הוא קרפדה.


פינות II

לעגל פינות,
כי חייבים לעגל משהו
בעולם בו הכל נדמה חד כל כך
מלבד החושים.


גיטרה

לפני הבמות והרייטינג,
האיפור המוקפד מדי והמצלמות,
לפני האלקטרוניקה הכסופה,
שמשתמשת בחשמל כמו בחרָבוֹת,
המצאנו גיטרה עם גוף-עץ מצלצל,
כדי לנגן לטבע שירי הלל.

 
נשיונל ג'יאוגרפיק

נכנס אל המערה, ויוצא ממנה.
נכנס ויוצא.
היה לי פעם חבר,
שידע לנחש עומקן של מערות.
כמה אהבה הייתה בו לְניחוש.
היום הוא מנהל מחלקת טלויזיות.
מוֹכֵר טלוויזיות שטוחות וחכמות.
"עושים מה שצריך."
"מה שצריך או מה שרוצים?"
"רוצים מה שצריך."
נשיונל ג'יאוגרפיק
הוא הערוץ המועדף עליו.
לא אהוב, מועדף.
נכנס ויוצא.


ירח מלא

כבר ראיתי מלא כמוךָ.
מה אתה מְחַדֵּשׁ?
כן, כן, אני יודע -
גאות ושפל, אדם-זאב,
אוֹבֵר דֵה מוּן, פרטיזנים.
ניל ארמסטרונג זו קונספירציה!
היום עם פוטושופ,
תוך שנייה אני אצלךָ.
אז מה אתה מְחַדֵּשׁ?
כן.
באמת?
גם שם יש להיזהר
מגמלים בקרבת הדרך?


פוֹרְטוּנָה

זה שבע-עשרה תשעים, כן?
אם לא, אני מחזירה!
כשמדובר בְּפוֹרְטוּנָה, הקופאית זהירה.
לא רוצה להסתבך עם הסהרורית,
שלפעמים מדמיינת לעצמה איזו פתקית:

שלושה סבונים בניחוח לָבֶנְדֶּר
רק 17.90 ש"ח

ומותר לה לדמיין, כי שערה מאוד אפור,
ואלמלא הפתקיות, עולמה היה שחור,
בעלה לפני שמת, היה מגיע לכאן עם סל,
מחפש (כמוה) פתקיות ומתפלל למזל,
אז למה להתעקש: "הסבון לא במבצע."
אם זו האהבה היחידה בה היא חֲפֵצָה.


אבן

זרקתי אבן כל כך גבוה,
עד כי שבה אלי רק בחלום.


מלכוּת וכנפיים

ערב טוב, ערוץ חַדְשׁוֹתַיִים,
הערוץ בו כולם בגופיות ובמגפיים.
מלח-מים-מלח-מים-מלח-מים,
חָלָאס...ש-ק-ט! יאללה לְחַיִּים!
לְחַיִּים! לְחַיִּים! לְחַיִּים! לְחַיִּים!
מיד, צופים יקרים, בעוד שְׁנִיוֹתַיִים,
התעלומה הגדולה מאז ימי הביניים,
כאן בשידור חי, מלח-מים-מלח-מים,
נסביר איך להשיג מלכוּת וכנפיים.
פרסומת אחת וחזרנו -

מגפיים שקופות, מגפיים מעופפות,
עד הברכיים, מגפיים כה יפות,
אחד פלוס אחד, שניים פלוס אחד,
קולקציית מעצבים למישהו מיוחד,
דִּירְכוּ עכשיו, איש לא ירגיש,
על מי שבא לכם, מעכו אותו חיש.


מדבר III

מקום מושלם לצעקות.
מקום מושלם לשתיקות ולהרמת גבה.
אם כך, מקום מושלם לטעויות.


חוּרְבּוֹת

על ההר הזה, כשאת ואני,
החוּרְבּוֹת נראו אז אחרת.
פילחו אותן קרני אור ראשונות
כשנעצת בי שיניים,
ביקשתי להרים יד או אבן חכמה,
כדי לאזן בין משקל השמיים
לְדוּבִּיוּת אהבתךְ.
עכשיו הן נראות עירומות כל כך,
רק נראות, אני יודע,
הרי תחתיהן פגיונות, אהבות ואלוהים.

 
פלפל קלוי, שום ולימון

ניפגש בין השאלה לתשובה.
את תביאי איתך את אלוהים, אני אביא איתי את אלוהים (אם הוא
יסכים).
נדליק נרות כבר ברביעי, כי לךְ זה חשוב ואני אוהב תאורה
מינימליסטית.
נמתין שעתיים, שעתיים פלוס, כדי שהקציצות יעברו לפחות חצי
מהעיכול,
ואז אוכל לקחת כף 'בן אנד ג'ריס' ולהיות שוב מסטול.
רק כשאני מסטול, יש לך תשובות לשאלות שלי.
נקנה אצל לייבוביץ הזקן, הוא תמיד מחזיק פירות טריים ואת
השמיים שלא יפלו.
על המדף יהיו רומנים, אלבומים, ספרי בישול והגות.
גם הפמוטים של סבתא שלךְ.
מקום מיוחד יהיה בו לספר התניא ולמילון המילים הנרדפות.
הרי את מחפשת פירושים ולי עוד אין אפילו מילים.
בשבת נשאיר אורות דלוקים (ב'איזור עדיפות לאומית' זכאים לתעריף
מוזל)
ולא נטוס לשום מקום. נישאר בין השאלה לתשובה. בעזרת השם.


בואו נִחְיֶה

טֵרָסוֹת אינן נוקטות ימין ושמאל,
ונדמה כי אף מעלה ומטה אצלן מאוחדים.
לִחְיוֹת כמו טֵרָסוֹת, הלוא הָגִינוּ אותן כדי לשרוד,
בואו נִחְיֶה כמו טֵרָסוֹת, ונשקה אחד את השני הוד.

 
עננים

מן הראוי שאשתוק עכשיו.
ענן חוֹבֵר לשכנו,
מפגש שכמותו לא יִשָּׁנֶה.
לאירוע כזה, של פעם בחיים,
נהוג להזמין קייטרינג,
לערוך סרט נפלא עם עבר ועתיד,
אחר כך אולי חופשה בבית מלון.
מן הראוי שלפחות אשתוק עכשיו,
אפילו נשימה עמוקה מדי,
עלולה לטרוף את הכל.


צינה

הנה היא צונחת,
מתוך קרני אור אחרונות,
ומכווצת, אט אט,
אף צרחות לוהטות.
שקט חדש מושאל.
ליל מנוחה, ליל מנוחה.


רותם המדבר

אם פתאום היו נוהרות כאן מכוניות,
כמו בצומת ההיא בתל-אביב,
אני חושב שרותם המדבר,
זה שבצילו נח אליהו הנביא
ושגחליו אינן כבות,
היה מתאבד.
בחום כבד הוא מסוגל לשרוד,
להמית חלק מעצמו ולהחיותו בבוא הגשם,
אך פיח, קוצר רוח ובהילוּת,
הינם מעבר לעמידותו.

למרות כל הרותם שבו,
אני מאמין שהיה מיד מתאבד.
ללא חֲרָטָה. ולא רק הוא.

 
עיקרון פשוט

מה שמשליכים שם, נחוץ כאן.
עיקרון פשוט.
מנת אוכל, בריאות, אהבה.
תשומת לב אף פעם לא משליכים.
לכל היותר מבקשים שתתרחק מעט.
במקרים יוצאי דופן,
נאלצים להתאזר בסבלנות
עד שתיטען הסוללה, שיתאושש הַשָּׁרָת
או שתאותחל מערכת הלוויינים
המחברת בין כל תשומת לב
לכל תשומת לב באימפריית הנזקקים
הגדולה בהיסטוריה, עיקרון פשוט.


אתמול או שלשום

כשבא המדבר, בגווני חוּם וצל,
מסולע ומוזר, הוא היה רק דבר.
והאביב הראשון, כולו בושם וטווסוּת,
לא ידע שחורף אך טפטף אל שנתו.
טיף, טף, טיף, עוד אשוב.

אני, כשאמא גָּדְלָה והייתי בן יום,
לא היה אז אתמול או שלשום.
רק רוב מהומה,
שלפניה תפילות ארוכות ושקטות.


שבילים

שאיפה אחת אינה די.
גם לא שתיים.
רוצה לשאוף אותךָ
עם הידיים והרגליים.
לצעוד בכל שביל,
מעלה ומטה,
רק אני, אני ואתה.

 
גדוּלה

ואם אתה חש מובס
משום שהר הוא הר ונחל הוא נחל
והם יודעים, בעיניים עצומות,
כל שעליהם לדעת,
טפס במעלה האחד וצלוֹל בַּשֵּׁנִי ותיווכח -
הפְּנִים שלהם הוא גם הפְּנִים שלך.


ציידים

אפשר לטעות ולחשוב
שמאה וארבעה יעלים חדורים,
השועטים לעבר האופק באחידות מופתית,
יאיצו את מהירות סיבובו של כדור הארץ
ועל כן גם שורת התאהבויות ואת מפולת הבורסה.
הצייד המודרני, המלומד, יודע שאין זה נכון.


קצת חופר באר

אני קצת מטפס, קצת מאמין,
קצת שומר בבטן, לא מדי משמין,
קצת חופר באר, קצת מקפיד לנוח,
קצת עם הזרם, קצת נאבק ברוח,
קצת משלם מס, קצת עוזר לאחרים,
קצת מסביר פנים, אפילו לתיירים,
קצת מנקה אבק, קצת מחליף סדינים,
הרבה טועה, קצת רב עם השכנים,
קצת נעלב, אין טעם יותר מדי,
קצת דואג מאוד לאשתי ולילדַי,
אני קצת אוהב, קצת שומר בקנאוּת,
שרק לא אוכתר כאלוף ההשתדלות.


מִדְבָּר IV

שֶׁנַּצְלִיחַ לְהִיפָּגֵשׁ
בֵּין צְהוֹב תְּלוּלִיּוֹתֶיךָ לִשְׁחוֹר תַּלְתַּלַּי,
שְׁנֵי פּוּשְׁטָקִים, לִפְנֵי תְּחִילַּת הַזְּמַן
וְהַבֶּכִי,
וְלִיצוֹר שָׁם לְעַצְמֵנוּ מַפָּץ קָטָן.