בית צף באמצע אוקיינוס. אשה אומרת לבעלה. "בעלי היקר, עוד מעט
נגמר לנו האוכל. מה עושים?"
הבעל עונה לה שיאכלו כשיגיעו לאדמה יבשה.
כחול ועמוק ועצום מסביב, ואין דבר לאכול, ואין אדמה באופק.
אשה אומרת לבעלה "בעלי היקר, עוד מעט נגמרים לנו המים, ואין
יבשה באופק. מה עושים?"
"מחכים."
אבל כחול ועמוק ועצום מסביב, ואין יבשה באופק.
"לא אכלתי ולא שתיתי, ועכשיו אמות. בעלי היקר, מה עושים?"
אבל הבעל לא עונה.
האשה פותחת את הדלת לים כחול ועמוק ועצום ולא רואה יבשה
באופק.
היא יוצאת מהדלת, וללא המשקל שלה, הבית מתחיל לשקוע.
בית שוקע אל תוך אוקיינוס, ואשה צופה בו מתוך המים.
והבית נעלם לתוך החושך. אשה מביטה למטה לתוך החושך הגדול ורואה
את ביתה שוקע עמוק יותר ויותר ויותר עד שנעלם.
חושך.
דג גדול יוצא מתוך החושך. אין לו צורה ואין לו קול ויש לו
עיניים גדולות.
"הים עמוק ועצום וכהה, וערב יורד ואין לי דבר לאכול או לשתות.
דג גדול, מה לעשות?"
והדג עולה מעלה ומעלה ומעלה עד שאי אפשר לראות אותו עוד.
השמש יורדת.
אי אפשר לראות דבר.
אשה צפה באמצע אוקיינוס עמוק וכחול ועצום
בעלה צף למעלה, הבית שקע, והדג הגדול נעלם.
היא צפה בחושך. ובכל פעם שהיא שואלת "מה לעשות?" הים עולה ושוב
יורד.

אני יושב על חוף ים עשוי אבן אפורה עתיקה, והגלים שוטפים את
כפות רגליי ונסוגים. ושוב שוטפים, ושוב נסוגים. והים מולי כחול
ועמוק ועצום.