|
בעצם אני לא מת
אני מעשן את דרכי לשם
השמיים נמוכים ומעוננים ויש גשמים
רוח חמה מעיפה עלים יבשים
בצמרות העצים מתרחשת מלחמת אלים
אני ירוי ודקור בכל מיני מקומות
מורעל וערוף וזב דם מורעב עד מוות
שום מים לא באו אל פי שבועות
אני רק שוכב בשוחה הזאת עד שאהפוך לשיר
אני הייתי יושב בבקתה של האיש הגדול והשותק,
שותה קפה כל הלילה כולו
אני שמעתי את הפרשים מחפשים אותנו
שום אישה לא תמנע מאתנו להישאר בחיים
אתה עומד על צוק גבוה
כל הגשרים שרופים ואי-אפשר לעבור
לעולם לא נשיג שוב את מה שאיבדנו
הם מבעירים את הכפר
ואתה קופץ ממרומי צוק גבוה אל תהומות הגורל. |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.