מעשה בבחורה אדמונית במיוחד
בה התאהב דייג אחד.
שיכורה מיין השיבה לו  "כן"
מבלי לשים לב בכלל, שהאיש זקן.

התחתנו ובאו לביתו שליד הים
מעון דל, מלא סדקים וג'וקים גם.
היא קיוותה ליהנות מדגים מלוא הסל
אך בכל יום מחדש הזקן בדיג כשל.

בלילה כשעלו יחדיו על יצוע
היא קיוותה שיפגין ביצוע
אבל האכזבה נמשכה גם בין הסדינים
כשבמקום חכה זקופה נשלף חבל דייגים.

כולה בוכייה ומיואשת
מיהרה לחברתה לגשת.
ההיא פתחה מגירה סודית בשולחן
ונתנה לאדמונית ויברטור קטן.

מאז, כשהבעל יצא לדוג בים
הייתה אדמוניתנו נשכבת פרקדן
לוקחת לידה את המכשיר
ופוצחת בסימפוניה של אנחות ושיר.

ופעם הפתיע הבעל וחזר מוקדם
ובפיו סיפור מוזר שקרה לו בים.
דג זהב הבטיח לו פלאים
אך הוא נבהל והשיבו לגלים.

האישה כעסה על הבילוי שהופרע
וצרחה על הבעל שעשה מעשה רע.
אמרה שצריך היה לבקש איזה בית טוב
או משהו אחר, העיקר שאותה במנוחה יעזוב.

אז הבעל אל הדג יצא
והיא חזרה להיות מרוצה
ובעודה מתענגת לה עד אין קץ
נהפכה החורבה לארמון נוצץ.

אך שוב נדרשה לחדול מהמין
כי בעלה שב, ראה הארמון ולא האמין.
בגללו היא את הכלי נאלצה להפסיק
אבל החליטה לחזור על אותו הטריק.

אז פעם נוספת הזעיפה פנים
והפעם דרשה שיבקש משרתים.
הוא לדג שב ברגליים כושלות
והיא חידשה זמר ואנחות.

כשעלה מהים שפשף העיניים
כי אשתו הפכה לגבירה בינתיים.
משרתים מנקים סביב עם מטאטא ומריצה
אך עליו היא צורחת שאינה מרוצה.

היא צעקה שאליה אסור לו לגשת
ובלב ידעה שרוצה להיות עם הכלי בשקט.
אז עליו צוותה לעשות מעשה מסובך וכואב
להביא את הדג לתמיד, שיגשים כל משאלת לב.

שוב הבעל בבית אותה עזב
נחוש להביא לה את דג הזהב.
אך למרות שחיפש ומאוד רצה
את דג המשאלות כבר לא מצא.

ברגליים כושלות הביתה הוא שב
והנה הארמון ומשרתיו חלפו כמשב.
מיד אשתו הושיטה לו סמרטוט ודלי
ושבה לחדר להפעיל את הכלי.

תשאלו, הן מהו מוסר ההשכל?
אשיב, שלמציאות צריך להסתגל.
וגם, שחיבור בין אדמונית לדג זהוב
סופו להסתיים באופן לא טוב.

ולבסוף, אִמרו בשמי לפושקין הזקן
שבעזרת חשקנית אחת וכלי מסכן
ניתן להכניס רוח חיים
גם ביבש שבסיפורים.