ש-ָנֵאתִי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאִיתִי
אוֹתְךָ.
ש-ָנֵאתִי אֶת עֵינַיִךְ, ש-ָנֵאתִי אֶת שפתייך, ש-ָנֵאתִי אֶת
צוּרַת הֲלִיכָתְךָ, ש-ָנֵאתִי אֶת מִלּוֹתַיִךְ, ש-ָנֵאתִי
אֶת אָפְיֵךְ, יוֹתֵר מִכָּל ש-ִנְאָתִי אוֹתְךָ, אוֹתְךָ!
וּבְכָל רֶגַע אִתְּךָ ש-ָנֵאתִי יוֹתֵר. אֶת הָעוֹלָם, וְאֶת
הָאֲנָשִׁים, וְאֶת מָה שֶׁהָיִיתִי וּמָה שֶׁאֲנִי. לָמָּה
ש-ָנֵאתִי אוֹתְךָ כָּךְ אֵינִי יוֹדֵעַ. כֵּן יָדַעְתִּי
שֶׁאֵין בְּךָ דָּבָר מְיֻחָד, אֵין בְּש-ִנְאָתִי עָצְמָה
דָּבָר מְיֻחָד. הֲרֵי זוֹ הָאֶבוֹלוּצְיָה. אַךְ עֲדַיִן
הִרְגַּשְׁתִּי, וְהַפָּרָדוֹקְס בַּמָּקוֹם לְצַמְצֵם אֶת
הָעִנְיָן רַק הֶעֱמִיק, אֶת אותה הִמְשִׁיכָה. בְּלֵילוֹת
אֲנִי כּוֹתֵב מִלּוֹת נְאָצָה קְסוּמוֹת, וּכְשֶׁאֲנִי
מַקְלִיד אוֹתָן, כְּשֶׁהֵן עוֹלוֹת לִי כָּךְ עַל הַמָּסָךְ
הַלָּבָן, הֵן נִצְרָבוֹת בּוֹ בָּעֵת גַּם בְּתֻכִּי, כּוֹלֵל
סִימָנֵי פִּסּוּק כָּךְ בֵּין הַוְּרִידִים.

ש-ָנֵאתִי אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכָּל,
וְלָנֶצַח תִּשָּׁאֲרִי בְּלִבִּי.