מה חשבתי לעצמי, לרדת ככה על שתי כוסות מלאות כשהקיבה ריקה.
התבלבלתי במידות של עצמי. כשהבלבול מתרחש במיטה, אפשר לצנוח
עמוק לתוכה ולקוות לקום בבוקר נטולי סימפטומים. כשהוא נעשה
בעודי על שתי רגליי זו כבר סאגה לגמרי אחרת. ראשי מצא עצמו
בפגישה קרובה במיוחד עם הזווית התחתונה של דלת החלון במטבח
כשביקשתי לי את הבקבוק של שמן הזית. הסתובבתי לעבר השיש
והתחלתי לוחצת את צדה השמאלי של הגולגולת, מעט מעל אוזן שמאל
הכי חזק שאני יכולה. כל מה שיפוגג את הכאב. הבלבלת קיבעה אותי
לשיש. התגובות שלי נעשו איטיות במיוחד. החתולה שחשבה שיש משהו
מעניין של השיש, קפצה עליו והפילה את בקבוק שמן הזית שנפל
לכיווני והחל נשפך ומטפטף. במרחק ההכרה, ידעתי מה קורה. לא
יכלתי לפקוח עיניים. שחררתי את הלשון ממקומה וליקקתי את השיש.
שמן טוב. צעיר. חריף. כל הלחי שלי טבלה בשמן. לא לפקוח עיניים
אמרתי לי. החריף הזה לא ידידותי לעיניים. ההתעסקות עם להשאר עם
עיניים סגורות פוגגה את הכאב. פתאום קלטתי שחוץ מקאווה וקפה לא
שתיתי כלום. ליקקתי עוד ועוד שמן. אם יש איזור דמדומים, הוא
בטח מרגיש ככה חשבתי לי ובדיוק אז הגעת למטבח (איפה היית עד
עכשיו, למלא את הבקבוק במים. הכל בסדר, שאלת מעט מופתע. ושלחת
זרועותיך ליצב אותי על רגליי. אני חושבת שהצלחתי להרים את
הגבות ועמוק בתוכי התגאתי על השליטה בהן. אני זוכרת שק קמח,
מים חמים מדי על הפנים. הרימי יד, הורידי רגל בחילופי הבגדים
ומשם כלום.
בבוקר סיפרת לי סיפורי אלף לילה ולילה.