אֲנִי זוֹכֵר
אוֹתִי, בְּתוֹר יֶלֶד קָטָן
אוֹכֵל שׁוֹקוֹלָד וְתוֹהֶה
עַכְשָׁו אֵהָנֶה מִזֶּה, בָּרוּר
אֲבָל אַחַר כָּךְ הַטַּעַם יֵעָלֵם
וְלֹא יִשָּׁאֵר מִזֶּה דַּבֵּר.
מְעַט יָדַעְתִּי כַּמָּה מְחַשֶּׁבֶת יֶלֶד סְתָמִית זוֹ
תִּתְפַּתֵּחַ וְתִהְיֶה לְקוֹד מַקּוֹר חֲצוּבָה
בְּתוֹךְ תֻּכִּי מְנַקֶּרֶת וּמַעְפִּילָה
פנסי תּוּגָה אֶל הַנופים,
יִצְלְלוּ מוּלִי כְּגַל -
בחזרה אֶל ים אַחֵר הִתְרַסְּקוּת;
1) אוֹר תּוּגָה מהבהב עַל פִּנַּת רְחוֹב אֲנִי עִם אִשָּׁה.
2) פנסי רְחוֹב מאירים בקטנה אֶת הַמקום בִּצְהֹב-זהבהב
מְעַט יוֹדְעִים כִּי משפתייה
יִשָּׁאֵר רַק טָעַם סֻכָּר
פּוֹצֵעַ וּמַשְׁמִין
מְעַט יוֹדְעִים כִּי מִן
אוֹרוֹת הַפָּנָסִים תִּשָּׁאֵר רַק
הַתּוּגָה, מְאִירָה בְּזָהָב זִכְרוֹנוֹת
אַךְ לֹא אֲנִי,
אֲנִי כְּבָר מַכִּיר אֶת
טָעֲמוּ הַמָּתוֹק שֶׁל הַשּׁוֹקוֹלָד
עוֹד כַּיֶּלֶד הִתְנַסֵּיתִי
בטַעֲמוֹ הַמַּר
שֶׁל הַזְּמַן |