הַמְּעִיל הַשָּׁחֹר שֶׁלִּי
מֵגֵן עליי מִפְּנֵי טִיפּוֹת הַגֶּשֶׁם הָרָעוֹת
כִּיסָיו רְחָבִים וּמַתְאִימִים בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם
לַדְּבָרִים הַזְּקוּקִים לָאִחְסוּן
כְּמוֹ הַיָּדַייִם.
אוֹתָם אֲנִי מוֹצִיא מֵעֵת לָעֵת
כְּמוֹ הַכֶּסֶף, כְּשֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּם
כְּמוֹ הַזִּיכְרוֹנוֹת אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹלֵף,
לְאַחֵר שֶׁאֲנִי מַשִּׁיל אֶת הַמְּעִיל
וְאֶת כָּל קְלִפּוֹתַי
בַּסּוֹף כָּל יוֹם
כָּךְ עַל הַמִּטָּה